על הספראליס סטורם חיה את חייה הרגילים למדי בשלווה, עד שאלו נעצרים בבת אחת בשיחת טלפון מאמה בה היא מגלה שאביה נהרג בתאונה מצערת. וכך, היא חוזרת לבית ילדותה שמלווה בתזכורות לחיים שנטשה, כי אליס סטורם היא בתו של פרנקלין סטורם - ממציא גאון ואחד האנשים העשירים בעולם. ואם ההתמודדות עם מותו של אביה וכל מה שנלווה לאירוע לא מספיק, אליס מגלה שהזקן המנוח היה חייב אפילו במותו למשוך בחוטים וליצור משחק בו המשפחה תאלץ להתמודד אם הם ירצו לזכות בירושה. המשחק שנראה תמוה וחסר פשר הופך מהר מאוד לכזה שחושף סודות עבר ויאלץ את אליס ומשפחתה להתמודד עם השדים של כל אחד מהם. גרטה הבכורה שמנסה להסתיר כמה מהחלקים החשובים בחייה, סאם המציק והעוקצני יחד עם סילה וילדיהם, אמילי ובת זוגתה קלודיה שתמיד היו הקסם של המשפחה, ואליס עצמה שבנוסף לעונש והריחוק מצד אביה ומשפחתה בעקבות חטא מסתורי גם צריכה להתמודד עם ג'ק דין - יד ימינה של אביה שגם במקרה נפגש איתה לילה קודם הכרזת המשחק. מה חשבתי במהלך הקריאהאמ;לק: ספר שמצליח להיות קצת מכל דבר, וגם עושה את זה מוצלח למדי. עם סערות קיץ קרה לי משהו מעניין, בהתחלה הייתי בטוח שהוא ספר בעל כיוון מסוים, אבל אז ככל שהתקדמתי בספר גיליתי שהוא מצליח לשלב כמה סגנונות וקווי עלילה שדווקא יוצרים משהו מוצלח. למה אני מתכוון? לפני הקריאה ציפיתי שהעלילה תהיה בדגש על המשחק יחד עם מערכת היחסים הרומנטית. ואז כשהתחלתי הוא נטה קצת יותר לכיוון ז'אנר דרמה משפחתית, מכאן הוא נשאר די יציב ואכן כתוב בסגנון דרמה אבל יש גם קו עלילה רומנטי כלשהו, מה שבסופו של דבר הכריע שאמנם הספר הוא גם רומן רומנטי בעיניי אבל החלק הרומנטי שבו לא תופס יותר נתח משאר העלילה. אז כן, ההתחלה קצת איטית וההתעסקות היא רק על הקשר המורכב של המשפחה בינה לבין עצמה וכלפי העולם, אבל באיזשהו שלב דברים מתחילים להמריא והספר מקבל קצב ממש טוב עם סודות שכל הזמן נחשפים וגרמו לי לתהות לאן העלילה תתקדם. הדמויות - בגדול, כולן ממש פגומות. וזה אחד הדברים היפים בספר, נכון שלא תמיד יש העמקה והסבר למה כל אחד מהמשפחה מתנהג כמו שהוא ופוטרים את זה עם תירוץ "גדלנו עם אבא כמו שלנו" אבל רוב הזמן ההתנהגות שלהן אמינה, בטח ובטח בהתחשב בעובדה שבסוף ברור שיש משקעים וחוויות שעיצבו אותם. אבל אם כבר דמויות, אני רוצה לדבר על הדבר הכי טוב בספר בעיניי, וזה השילוב שכבר הזכרתי בתחילת הסקירה - כאמור, הסיפור מתחיל בצורה חד משמעית שהעיקר הוא הדרמות המשפחתיות, חיי היוקרה וכמובן המשחק הערמומי. אבל יש גם טיפול יפה באובדן עצמו, שבכל זאת הוא הבסיס לעלילה. לאורך הספר כל אחד במשפחה אבל בעיקר אליס שהיא קול המספר שלנו, חיים מחדש זכרונות עבר ונוגעים בפעם הראשונה בפצעים פתוחים. אני לא ממהר להכריז על הספר כאחד שמתעסק באובדן כי הוא לא כזה ומדובר בספר קליל שמבליט את עצמו כאחד בכתיבה שלו אבל לא יכולתי שלא להתייחס לנקודה הזו שגם אם במונחים יבשים לא רלוונטית, דווקא מאוד רלוונטית ומשפיעה על מהלך העניינים. כמובן, מדובר בספר שיצא תחת הוצאה רומנטית אז יש גם רומנטיקה, אני מודה שלא ציפיתי שמשהו יקרה כל כך מהר אבל כבר בעמוד 20 בערך נוכחתי לדעת שטעיתי. משם לאורך כל הספר יש מתח והתקלויות בין מושאי האהבה. להגיד שמערכת היחסים היא הדבר הכי הגיוני שקראתי מעודי? לא, אבל היא עובדת ותורמת לשילוב המוצלח שיש בספר. סתם נקודת בונוס שהרהרתי בה תוך כדי קריאה (ולפני, ואחרי) - על הנייר הרעיון נשמע מאוד דומה לסדרת משחקי הירושה של ג'ניפר לין ברנס אבל בפועל מדובר בשני סיפורים שונים לחלוטין שזה ממש כיף ומעניין לראות. בעוד משחקי הירושה מתמקד במשחק ובחידות ומשלב עלילה עם נגיעות רומנטיקה, סערות הקיץ הרבה יותר בוגר ומתמקד בצדדים הכואבים והסודיים יותר של המשפחה יחד עם קו עלילה רומנטי. טריגרים ותכנים רגישים מוות, בגידה, אזכור להטרדה מינית, הפלה, קללות ושפה גסה. מיניות - סצנה אחת מפורטת מאוד וכמה שפחות - אחת שמתייחסים אליה כל הספר אבל לא מאוזכרת בפירוט, נשיקות ומזמוזים. לסיכוםאיך לסכם את הקריאה? נהניתי מסערות הקיץ והוא ממש קיים את ההבטחה שלו כספר קיצי וכיפי שמתעסק בדרמה משפחתית ומתובלת במערכת יחסים רומנטית שנוכחת מאוד. ותכלס הוא פשוט מהנה וזורם שזה לחלוטין משהו שאני מחפש בספרים. תודה שקראתם:)