רומן יפהפה ומרגש על הזיכרונות הבהירים והחדים שנשארים בסופם של חיים סוערים, על אנשים שפגשנו ושנפשנו נקשרה בשלהם. דוריס בת ה־96 יושבת בדירתה בשטוקהולם, פותחת את פנקס הכתובות האדום ומתחילה לכתוב את סיפור חייה הדרמטי, שנפרש כמעט לכל אורך המאה העשרים. היא רוצה להפקיד את סיפור חייה אצל ג'ני, קרובת המשפחה היחידה שנשארה לה. למרות שהן מדברות בכל שבוע בשיחת סקייפ שמצליחה להשכיח את המרחק הגדול בין שטוקהולם לבין סן־פרנסיסקו, דוריס חוששת שכבר לא תספיק לספר לה את הכול; על הילדות בשטוקהולם, על מותו הפתאומי של אביה, על הפרידה הטראומטית מאימה ומאחותה, על האישה שאצלה עבדה ועל עבודתה כדוגמנית בפריז הזוהרת של שנות השלושים, פריז של מועדוני ג'ז, דיונים אינטלקטואליים, שמפניה זורמת, אמנים אוונגרדיים ומעצבי האופנה הגדולים. דוריס רוצה שג'ני תקרא על הנסיעה לאמריקה עם תחילת מלחמת העולם השנייה, על אנשים טובים שפגשה בדרך ועל הרוע האנושי שנאלצה להכיר מקרוב. ובעיקר, דוריס מרגישה שהיא מוכרחה לספר לג'ני על אלן, האדם שבזכותו היא יודעת שהאהבה קיימת. פנקס הכתובות האדום נע בתנועת מטוטלת בין ההווה של דוריס לבין הזיכרונות מעברה. זהו רומן מיוחד על אהבה, החמצה, התבגרות והשלמה. זהו ספרה הראשון של סופיה לונדברג, שזכה להצלחה במולדתה שוודיה ותורגם לשפות רבות ברחבי העולם.