כתוצאה מעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בינואר 1933,הותנעו מהלכים ייחודיים במפת התיאטרון העולמית בכלל,ובגרמניה ובארץ ישראל בפרט. מהלכים אלה התרחשו בעקבות הגירתם של אנשי תיאטרון רבים,בעיקר יהודים,מגרמניה,אוסטרייה ובוהמיה (ארצות חוג התרבות הגרמנית) לכל מקום שייאות לקלוט אותם. הם הביאו לגלויות השונות את מסורת תיאטרון רפובליקת ויימר,שהייתה זרה עד מנוגדת למסורות המקומיות. בספר זה נבדק ההבדל בין אנשי תיאטרון אשר הכירו בצורך לשנות ולעבד מחזות,ודרך ביצועם,כאשר הם מועלים בחברה בעלת מסורת תיאטרון שונה ולעיתים מנוגדת,לעומת אלה שבחרו לשמר את המהות והרכיבים המקוריים,וכך ליצור "תיאטרון בגלות." לכך סייעה העובדה כי לתיאטרון בגלות היה קהל זמין של יוצאי חוג התרבות הגרמנית שהיגרו אף הם. בספר מוצגים גלגוליהם של עשרות מחזות,הפקותיהם ודרכי התקבלותם או דחייתם בארצות ובתרבויות השונות. מושם דגש על מקומם המרכזי של מפיקים,במאים ושחקנים יהודים בתיאטרוני חוג התרבות הגרמנית,שניכר כבר במפנה המאה העשרים עד סוף מלחמת העולם הראשונה,ואחר כך בימי רפובליקת ויימר ובשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. אנשי תיאטרון,יוצאי חוג התרבות הגרמנית (היקים),שהיגרו לארץ-ישראל ורצו להמשיך את הקשר עם עולם התיאטרון נתקלו בקשיים רבים. הם פגשו במסורת תיאטרון רוסית-יהודית שהתגבשה בארץ ישראל מסוף המאה ה-19 והייתה זרה לרובם,הם גם נוכחו לדעת כי התיאטרונים המקומיים לא ששו לפתוח דלתם בפניהם וגילו שמחסום השפה הוא לעיתים בלתי עביר. הספר עוקב אחרי קורותיהם והתמודדויותיהם בגלויות השונות ובעיקר במציאות הארץ ישראלית: אחר אלה שניסו להשתלב בתיאטרונים הקיימים,אלה שיזמו תיאטרונים משל עצמם,ואחרים שנטשו וחזרו לארצות מוצאם,גרמניה ואוסטרייה,בניסיון להשתלב בזירה התיאטרונית שלאחר המלחמה.

כתוצאה מעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בינואר 1933, הותנעו מהלכים ייחודיים במפת התיאטרון העולמית בכלל, ובגרמניה ובארץ ישראל בפרט. מהלכים אלה התרחשו בעקבות הגירתם של אנשי תיאטרון רבים, בעיקר יהודים, מגרמניה, אוסטרייה ובוהמיה (ארצות חוג התרבות הגרמנית) לכל מקום שייאות לקלוט אותם. הם הביאו לגלויות השונות את מסורת תיאטרון רפובליקת ויימר, שהייתה זרה עד מנוגדת למסורות המקומיות. בספר זה נבדק ההבדל בין אנשי תיאטרון אשר הכירו בצורך לשנות ולעבד מחזות, ודרך ביצועם, כאשר הם מועלים בחברה בעלת מסורת תיאטרון שונה ולעיתים מנוגדת, לעומת אלה שבחרו לשמר את המהות והרכיבים המקוריים, וכך ליצור "תיאטרון בגלות." לכך סייעה העובדה כי לתיאטרון בגלות היה קהל זמין של יוצאי חוג התרבות הגרמנית שהיגרו אף הם. בספר מוצגים גלגוליהם של עשרות מחזות, הפקותיהם ודרכי התקבלותם או דחייתם בארצות ובתרבויות השונות. מושם דגש על מקומם המרכזי של מפיקים, במאים ושחקנים יהודים בתיאטרוני חוג התרבות הגרמנית, שניכר כבר במפנה המאה העשרים עד סוף מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך בימי רפובליקת ויימר ובשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. אנשי תיאטרון, יוצאי חוג התרבות הגרמנית (היקים), שהיגרו לארץ-ישראל ורצו להמשיך את הקשר עם עולם התיאטרון נתקלו בקשיים רבים. הם פגשו במסורת תיאטרון רוסית-יהודית שהתגבשה בארץ ישראל מסוף המאה ה-19 והייתה זרה לרובם, הם גם נוכחו לדעת כי התיאטרונים המקומיים לא ששו לפתוח דלתם בפניהם וגילו שמחסום השפה הוא לעיתים בלתי עביר. הספר עוקב אחרי קורותיהם והתמודדויותיהם בגלויות השונות ובעיקר במציאות הארץ ישראלית: אחר אלה שניסו להשתלב בתיאטרונים הקיימים, אלה שיזמו תיאטרונים משל עצמם, ואחרים שנטשו וחזרו לארצות מוצאם, גרמניה ואוסטרייה, בניסיון להשתלב בזירה התיאטרונית שלאחר המלחמה. פרופ' (אמריטוס), תום לוי, יליד ברלין (1935) בעל תואר שני בבימוי מאוניברסיטת ייל (1967) ודוקטורט בחקר התיאטרון מאוניברסיטת ניו-יורק 1971 (; במאי, דרמטורג ומתרגם בתיאטרון הרפרטוארי ובתיאטרוני השוליים (בישראל וכן בבתי הספר המובילים למשחק; לשעבר ראש החוג לאומנות התיאטרון בפקולטה לאומנויות באוניברסיטת תל אביב. פרסם ספרים ומאמרים בעברית, גרמנית ואנגלית בחקר התיאטרון בארץ ישראל החל מסוף המאה ה-19 בדגש על תיאור וניתוח המאבקים החברתיים-אומנותיים בין יוצאי הגלויות השונות במולדת הישנה חדשה.