אני שוכב במיטתי שוב, ועברתי את הלילה בשינה עד 4:25 לפנות בוקר, באותו ממ"ד שממנו נפרדתי לפני שלושה חודשים. המזגן מחמם, וכנראה שבאוקטובר עדיין השתמשתי בשמיכת הקיץ שכעת לא מספיקה... ציפור משונה הוא קובץ סיפורים ישנים יחסית, על קיבוץ, צבא, ארצות רחוקות ואהבה, ובחוץ התותחים (שלנו) מודיעים כל כמה דקות שהמלחמה שלא די לה ודאי תמשיך ותמשיך עד אובדן צלם אנוש. כתיבה תמיד הייתה "הדבר האמיתי" בשבילי. ביצעתי את מלאכתי עשרים שנה ברצף, עד שמטעמים מספר כינסתי את עצמי שוב, לעשות סרטים עצמאיים ולצייר את עצמי לדעת. תקוותי היא שמחוזות הזמן והמקום הנמתחים כאן באוסף הסיפורים יותירו יותר ממחשבה אחת נודדת במוח הקוראים, וייתנו להם שוב תחושה שהכול הבל הבלים, אך שנחמד לעיתים להיזכר בכך באמצעות סיפור קצר, וזאת משום שכולנו אנשים חושבים. תקוותי היא לימים טובים יותר לכל בני האדם... ללא פשרות. כנראה שהגיעה השעה אם כן להפוך מעט את השמיכה, להגביר את החום במזגן ולהיזכר כמה הקיבוץ שלנו היה יפה. כמו כלנית בודדת במרחב, שרוצה רק דבר אחד – שיראוה אנשים ויעריכו את יופיה קצר הימים, עד לשנה הבאה אינשאללה. דונדי (דני) שוורץ למד "אקלקטית" ולא לפי סדר: ציור, קולנוע, כתיבה, תסריטאות וצילום. פרסם מסיפוריו הקצרים בכתבי העת מאזניים, ידיעות הקיבוץ, הדף הירוק ובמקומונים באזור עוטף עזה. עוד מספריו שראו אור: 'משהו משל עצמו', 'חברה טובה' ו'מוב וזגורי והמחפר הענקי', הנמצאים באתרים המקוונים וחלקם בדפוס. מפיק, מצלם וכותב כבר שנים סרטים עצמאיים, דוקומנטרים ועלילתיים, מהם שודרו בטלוויזיה הישראלית והוקרנו בסינמטקים ובפסטיבלים. את ציוריו וצילומיו ניתן למצוא באתרים המקוונים mutualart ו"הגלריה אונליין" הישראלית. דונדי עובד בבית הדפוס בקיבוצו ובעל סטודיו פעיל לצילום dondipro.co.il, פייסבוק 'סטודיו דונדי'.