אלמלא נפטר אבא שלי צעיר, ייתכן שהייתי נעשה בנה החורג של אליזבת טיילור – כך הרהרתי כשקראתי את ההתכתבויות ביניהם; ואז, במקום להתבגר בשכונת ביצרון, הייתי גר כיום בבוורלי הילס. לחלום מותר, וחלומות היו גם לאחרים שהגיעו לביצרון. שכונת ביצרון, הממוקמת בדרום מזרח תל אביב, נבנתה מיד לאחר קום המדינה כדי לקלוט מספר גדל והולך של פליטים יהודים מאירופה ומארצות ערב. השכונה נבנתה במהירות ובפשטות, ועל כן אפיינה אותה אחידות הבנייה בצורה של "בלוקים" ישרים, אך בניגוד לשורות הבתים הישרות, גורלם של הפליטים איננו "ישר" כלל – "כי העולם הוא עקום. והחיים עקום. עקום" - כמו שאמר מר בוק, שהוא חלק מהקהילה הזו; כמו רייזלה, שאיש לא ידע בדיוק מהיכן באה, או תוכי, הפושע הקטן המתנכל לילדי השכונה, או שרה מעברי, שהאכילה את כל השכונה בפלאפל שלה, או דוקטור רולינו, שהסטטוסקופ שלו נח לעיתים קרובות על החזה של גברת רוזין. זהו רומן בסיפורים שמתרחש ברובו בין סוף שנות החמישים לשנות השמונים של המאה הקודמת. המחבר משרה עלינו את אווירת הימים ההם ברגישות, בהומור ובחום, ומצליח לשמר את נקודת המבט וההתבוננות של הילד. עם הזמן משתנה המספר ומתבגר, בדיוק כמו מולדתו, ונקודת מבטו משתנה אף היא. עם תחילת המילניום החדש עוברת קשתו מישראל לשוויץ, וגם לשם הוא נושא עמו את "ביצרון". דמיון ומציאות מעורבים לבלי הפרד בסיפורים, אבל כולם התרחשו במוחו של המחבר ובשכונת ביצרון. יוסי זיו נולד ב-1951 בתל אביב וגדל בביצרון. בעל תואר דוקטור בכימיה ולמד פילוסופיה לתארים מתקדמים. ערך כתבי עת בין־תחומיים ולימד מדע ופילוסופיה בישראל ובשוויץ. עד כה ראו אור שלושה ספרים שלו: פילוסופיה וטעם החיים (2002), הנשים של ברוך לוי (2013) וצרותיו הטובות (2017). משנת 2003 הוא מתגורר בציריך.