בצל ירושלים של שנות החמישים, מתמודד מומיק, ילד בן תשע, עם משא כבד מנשוא - לסייע להוריו, ניצולי שואה, לשחרר את עצמם מסיוטי העבר. בחיפושו אחר האמת, הוא שואב כוח מסיפורים ומיתוסים כדי להילחם בחיה הנאצית המאיימת, לא רק על הוריו אלא על נפשו שלו. "מומיק" מאת דויד גרוסמן הוא ספר מרגש המפגיש אותנו עם עולמו התמים והכואב של ילד הנחוש לשנות את המציאות. יצירה זו נחשבת לאבן דרך בספרות הישראלית והבינלאומית, ומדברת במיוחד לדור שנולד לאחר השואה, אך נוגעת ברגשות ובשאלות שהן מעבר לזמן ולמקום. אם אתם מחפשים ספר שמזמין לחשוב, להתרגש ולהתמודד עם שאלות העומק של העבר וההווה, "מומיק" הוא קריאה חובה.

בירושלים של סוף שנות החמישים נחלץ מומיק בן התשע, בנם היחיד של זוג ניצולי שואה, לשחרר את הוריו מסיוטיהם. באומץ של מי שאין לו ברירה הוא נאבק לשחרר את ארץ שם מתוך שתיקותיהם, מרסיסי הזיכרונות שלהם, מסיפורי ילדים שהוא מכיר, ומן המיתוסים הישראליים של השנים ההן. הוא נלחם למען הוריו, ועיקר מאבקו הוא בחיה הנאצית, זו שטרפה את חייהם, זו שיכולה לצאת מכל חיה "אם רק יתנו לה את הטיפול המתאים ואת האוכל המתאים". זהו סיפור מרגש ומטלטל, הנוגע בפשטות ילדית בשורשי השאלות הגדולות שמעוררת השואה. 'מומיק' ראה אור לראשונה ב־1986, כחלק הראשון של הרומאן 'עיין ערך: אהבה', והפך לקולו של דור שלם שנולד אחרי השואה. הנוסח שבספר זה ערוך מחדש. "'מומיק' הוא אחד המעללים הגדולים של הספרות המודרנית". (ג'ורג' סטיינר)