ארבעה מחזות חדשים מאת משה אורן: שניים באים מכאן (המחסום הגדול על כביש מודיעין-ירושלים. החבר הטוב שנופל בקרב, בשטח אויב), אחד בא מטרויה, עיר במצור נצחי, ואחד מגבוה למעלה, מהשמיים... שמיים 8 במאי, 1943. יומו האחרון של המרד בגטו ורשה. בבונקר במילא 18 הגיע הקרב לסיומו ומרדכי אנילביץ', מפקד המרד, עושה את הדרך למעלה, לשמיים, בזרועותיה הרכות של מלאך. ובשמיים מחכים לו שניים, אלכסנדר הגדול וקפטן ג'יימס קוּק, עם כיסא בשולחן הגיבורים. מחסום אשה על הכביש בחושך, בדרך חזרה מנתב"ג, מוצאת את עצמה בארץ לגמרי אחרת. חייל שחוזר הביתה ומסתגר בחדרו. ילדה בת שתים עשרה שרוצה רק לראות את הים. אשה בחדר הטיפול. אשה בחדר החקירות. ומלצר שישמח לנחם אותך בקינוח... וכל זה מוביל רק לשם, למחסום. טרויה העיר במצור אינסופי, רעבה ומחופרת, והאויב מעבר לחומה. בשעות הקטנות של הלילה עובר הנשר של זיאוס בשמיים, מיירט יונת דואר וממהר עם האיגרת לבוס. זיאוס, שליט האולימפוס, קורא ורואה קטסטרופה בדרך. הוא מזעיק את הרמס, שליח האלים, ומורה לו לטוס העירה למצוא פתרון לחידה. והרמס לא יודע עד כמה זמנו קצר, כי הרוחות הרעות של טרויה פרצו את מנעול הארון ועכשיו הן כבר בדרך לגטו. יום השנה בצהרי יום, עמוק בשטח אויב, מתרסק עולמו של ניר ספקטור ביריית צלף כשחברו הטוב נפגע ונופל לצידו. ארבעים וחמש שנים אחר כך וזיכרון היום ההוא עוד צורב כמו פצע פתוח, והחידות שנותרו אחריו עדיין מבקשות את פתרונן.