"בגוף ראשון" מאת שלומית ליר הוא ספר פורץ דרך שמאגד שמונה סיפורי חיים של חוקרות מגדר אמיצות, החושפות את עולמן האישי והפוליטי. דרך כתיבה חתרנית ונועזת, הספר מספק הצצה נדירה לחוויות נשיות החושפות את המורכבות, הכאב והאומץ שבמגדר. כל סיפור הוא מסע אל תוך עולמות פנימיים של זהות ורגש, המובילים את הקוראות והקוראים להבין שהחוויות האישיות של כל אישה מהדהדות ומשפיעות על חיי נשים אחרות. הספר מתאים למי שמתעניינים במדעי ההתנהגות, פסיכולוגיה ומגדר, אך גם לכל מי שמחפשים להרחיב את התודעה ולפתוח את הלב למורכבויות האנושיות שמרכיבות את העולם הנשי. קריאה בו תגרום לכם לצחוק, לבכות ולהתרגש, אך בעיקר תוביל אתכם לראות את העולם בעיניים חדשות.

בגוף ראשון בכתיבה חתרנית ונועזת, שמונה חוקרות מגדר שוברות טאבואים חברתיים, משתפות בחוויותיהן ממסעות החיים, ומנכיחות כהוגות ויוצרות את התובנה שהאישי הוא גם הפוליטי, ומה שמתרחש בעולמה של אישה אחת משמעותי לחייהן של נשים נוספות."ספר ייחודי זה מעמיד במרכזו שמונה נרטיבים נשיים אשר נחצבו מן 'הגוף החי', הזהות המסרבת לשתוק והרגש המפעם לצד חוכמה נשית ערנית ומפוכחת. סיפורים אלה תובעים קשב פעיל ובמה אקדמית־מדעית. הכותבות חושפות באומץ רבדים מסיפור חייהן, כשהן אמונות היטב על אילוף המילה והתאמתה לצורכיהן. מטרתן מתנסחת כדרישה לא מתפשרת — להטות אוזן קשובה לסיפורן, להכיר במורכבותה של חוויה נשית, ולאתר פתילי חוט הנטווים בפקעות ונשזרים זה בזה: אחות־בת־אם. כל סיפור בתורו מעמיד מציאות נשית מעגלית־הוליסטית, הנעה בין ציות למרחב חברתי־תרבותי אל מול פעילות נשית מתנגדת, התאמה והסכמה לצד מאבק, הכחשה והתעלמות לצד אינטואיציה וחוכמה נשית פנימית. נשים אלו אינן רוצות להיות נחמדות. הן קורעות יריעות חיים ומגישות אותן דומעות, זבות דם, הלומות מבוכה וחרטה לפתחה של הקוראת. ספר זה מומלץ בחום לחוקרים ולחוקרות בתחומי מדעי ההתנהגות, פסיכולוגיה ומגדר." (ד"ר הילה העליון)"תארו לכם שחבורת נשים מוכשרות ואמיצות מושיטה לכם משקפת שדרכה תוכלו לראות דברים שלא ראיתם עד היום, לא תיקחו אותה? להרחיב את המבט? להגמיש את התודעה? בטח שתקחו, הינה זה לפניכם. אתם תצחקו, לפעמים תבכו, תתרגשו ובעיקר יפתח הלב לראות אחרת את מי שמולכם." (בילי מוסקונה לרמן)"הנה יצירה ספרותית־תיעודית שחיכיתי לה, חיונית מאין כמותה. אסופה של מסות אישיות מטלטלות, מזיזות לרגש ולמחשבה, מעוררות השראה. מגוון העדויות, חקירות־פנימיות, שניחנות בכנות נדירה וביכולת תיאור נפלאה, מסתובבות כאן במחוזות האישיים ביותר. כמסות אישיות במיטבן, הן נושאות רבדים פוליטיים, אוניברסליים, שמרגשים אותי בעוצמתם וברלוונטיות שלהם." (ארנה קזין)"שמונה נשים שמותחות בין העלבון להתרסה יריעת בד שעליה הן משרטטות ללא כחל וסרק ובעוצמה רבה את אופן הקיום שלהן." (יוסי סוכרי)"ייחודי מאוד. כתיבה מאוד אותנטית ולכן מרשימה בכנותה." (פרופ' טובה כהן)