הַכֹּל הֵחֵל עֵת קִרְקוּר צְפַרְדְּעִים שִׁמֵּשׁ כְּמַנְגִּינָה לִכְתִיבַת שִׁירִים, בְּעוֹדִי מַמְתִּין תַּחַת חַלּוֹנָהּ שֶׁל אֲהוּבָה הַמַּרְדִּימָה יְלָדֶיהָ. מֵאָז עָבְרוּ שָׁנִים. הַיְלָדִים גָּדְלוּ, אַהֲבוֹת בָּאוּ וְהָלְכוּ, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי עִם הַשִּׁירִים.