"נראה שרק על עובדה אחת לא היה ויכוח — שָׂרַי לילנבלום הופיעה בלב המכתש הגדול, שלושה ימים אחרי שנעלמה, יושבת על כיסא נוח, עם חלוק בצבע בורדו וכוס מרטיני ביד." איש בעיירה הקטנה בדרום לא יודע לאן ומדוע נעלמה המורה המקומית לרובוטיקה, אבל שָׂרַי שותקת. היא ממשיכה לשתוק גם כשמתברר שבזמן שנעלמה המציאה מכשיר שהופך חול לעננים, וגם כשיזם בינלאומי מתחייב לשלם לה 20 מיליון דולר אם "מכונת העננים" שלה תמטיר גשם. האם מדובר בטכנולוגיה פורצת דרך או באחיזת עיניים? לא ברור. כששרי מחליטה להקים סטארט־אפ שינסה לעמוד באתגר, בנה עילי נחוש לעזור ולהגן על הרוח היצירתית של אמו, אבל גם חושש שחלומותיה וסודותיה יגררו את המשפחה כולה לתהום כלכלית. מפעל העננים של גברת לילינבלום הוא סיפור על עולם ההייטק הישראלי ועל מי שנשארים מחוץ לשעריו, על משבר האקלים ויחסי הפריפריה עם המרכז, על אישה אחת לא צעירה שסוף־סוף מעיזה לפרוץ את הגבולות בחייה, ועל הבן שלה המנסה למצוא את מקומו בעולם שלה ובעולמו שלו. בספרו השני עידו גפן ממשיך להלך על הגבול המטושטש שבין מציאות לחלום. בעדינות, רגישות והומור רך הוא רוקם סיפור יפהפה על משפחה ועל אהבה, על פשטות וקִדמה ועל פחדים וחמלה. עידו גפן, יליד 1992, הוא דוקטורנט לקוגניציה באוניברסיטת קולומביה ומכון צוקרמן למדעי המוח בניו יורק. ספרו הראשון, חוף הים של ירושלים, תורגם לכמה שפות וזכה באהבת הקהל ובפרסים ספרותיים חשובים בארץ ובארצות הברית. ב־2023 נבחר לספר הראשון בעברית שזכה בפרס האמריקאי על שם סמי רוהר לספרות יהודית. זכויות העיבוד של אחדים מהסיפורים נמכרו לחברות הפקה מובילות בהוליווד. "חץ מדויק, שלוח היטב היישר למקום שבו שומרים הקוראים חלומות, זיכרונות ואת מטח רסיסי הרגש שמעוררים בהם סיפורים טובים במיוחד." אריאנה מלמד, הארץ, על ״חוף הים של ירושלים".