לרגשות חשיבות רבה בכל הנוגע לתפקודו ולהישרדותו של האדם. בספר רגש והרגשה מוצגת תאוריה מקיפה, יסודית ומנומקת על רגשות. התאוריה שופכת אור על מהות הרגשות ומעניקה כלים המסייעים להבנת השפעתם על תהליך קבלת ההחלטות ולהבנת המשמעויות השונות של תיעול הרגשות. בבסיס התאוריה עומדת הבחנה קטגוריאלית בין רגש ובין הרגשה. רגש (כגון כעס או פחד) מוגדר כהיערכות פיזיולוגית וקוגניטיבית של האדם במצבים הנתפסים בתודעתו כקריטיים ומחייבים קבלת החלטה אופרטיבית מהירה. הרגשה (כגון הנאה או סבל) מוגדרת כגורם הכוונה רגשי שנועד לדלות אל התודעה תכנים המשפיעים על תהליך קבלת החלטות. על אף שהדיון בספר זה אינו מתעלם ממחקרים בפיזיולוגיה של המוח, ולעיתים אף מתבסס עליהם, הוא אינו מביא אותם כסימוכין בלבדיים. זאת, מתוך הבנה שדיון בנושא רגשות מלכתחילה אינו יכול להיות מוכרע על פי קריטריונים מדעיים בלבד. התפיסה האנושית מורכבת ודינמית. רגשות והרגשות מושפעים מהניסיון האישי המצטבר של האדם ומהמוסכמות בחברה שגדל בה. אין רגע שבו אדם חדור ברגש אחד בלבד, ואין רגש שהגדרתו אובייקטיבית ואוניברסלית. לכן, אף שהתאוריה על הרגשות נכתבה כאמור בזיקה לממצאים חשובים בפיזיולוגיה של המוח, מובעת הסתייגות מתקפותן המדעית של מסקנות המורות כביכול על הקבלה בין התהליך הפיזיולוגי והתודעתי בכל הנוגע לרגשות ולהרגשות. רגש והרגשה הוא ספר המשך לספר חלום וזיכרון (2016) שנכללות בו ארבע מסות: על התפיסה; על הזיכרון; על השינה ועל החלום. הספר רגש והרגשה דן ברגשות ובהרגשות בהסתמך על ההנחות התאורטיות שהוצגו בספר הקודם וממשיך את השפה הייחודית שפותחה בו. הוא כתוב בשפה נהירה שמנגישה את נושא הרגשות לקהל רחב שמתעניין בו. בשנים האחרונות חיבר משה מנשהוף מאמרים וביניהם: "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית" (2017), "האם הכרחי להניח את קיום הלא-מודע" (2017), "הגורם הבסיסי לשינוי בפילוסופיה של ויטגנשטיין" (2016), "היצר הוא אחד" (2019) ו"רפלקס ואינסטינקט" (2019). נוסף על הספר חלום וזיכרון (2016) כתב מנשהוף רומנים בסוגת המדע הבדיוני: אופוריה (1994), הכפיל הווירטואלי (2010) והאחרים (2014); רומן פילוסופי-פסיכולוגי: עמוס – גואל הגורל (2012) וסיפור פילוסופי בחרוזים: סיפור המטמון באי ודאות (2012). כמו כן תרגם וערך את שירת רוּמי – תרגום שירים מהמַתְ'נַווי ופרקים בהגותו של ג'לאל אל-דין רוּמי (2013).