אַהֲבָה אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּצֶבַע, הּוּא סִפּוּר עַל הַכֹּחַ לִרְאוֹת אֶת הָאַחֵר וְלְהַעֲנִיק לוֹ, זֹאת דֶּרֶךְ עוֹלַם הַדִּמְיוֹן שֶׁל הַחֲתוּלִים. סִפּוּר זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁכֻּלָּנוּ בַּסּוֹף זְקוּקִים לְאַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי.