אהבת ציון של אברהם מאפו נחשב הרומן העברי הראשון. אהבת ציון יצא לאור בליטא ב-1853, במימון הסופר. עלילת הספר מתרחשת בתקופת בית ראשון ומגוללת סיפורי אהבה הנפרשים על פני שני דורות. זהו סיפור אהבה אידילי על רקע תקופת הזוהר של ממלכת יהודה, כתוב בלשון מקראית מליצית. הספר היה נפוץ ביותר ועורר כיסופים וגעגועים לארץ-ישראל לספר ניכרה השפעה עצומה על הנוער העברי, שהיה זה מפגשו הראשון עם טקסט חילוני הכתוב בעברית. הספר הדגים את האפשרות להשתמש בשפה המקראית גם לתיאור חיי היומיום והגביר את זיקת קוראיו לארץ ישראל, דבר שהשפיע על התנועה הציונית בשנים שלאחר פרסומו. בין גדולי האומה שהזכירו ספר זה כמקור השראה לפעילותם הציונית נמנה אף דוד בן-גוריון.