ריכרד וגנר (1813-1883), אשר השפיע על אין-ספור מלחינים בני דורו ובני הדורות הבאים, עורר פולמוסים וויכוחים רבים בישראל ובעולם. ישראלים רבים מקשרים את שמו עם רעיונות הנאציזם, אף על פי שמת שנים אחדות לפני לידתו של היטלר. למעשה, כבר בגרמניה הנאצית עצמה הוטל חרם על חלק מיצירתו של וגנר. האם וגנר היה לאומן גרמני אנטישמי וגזען? האם יצירותיו מנותקות מכתביו העיוניים ומדעותיו? ספרו פורץ הדרך והחדשני של עירד עתיר מציע פרשנות חדשה ושונה ליצירותיו של וגנר; הוא מציג תמונה אמביוולנטית של וגנר האדם והאמן כלאומן גרמני ומבקר ארסי של העם הגרמני ושל תכונות האופי הגרמני, לצד ביקורתו ביחס ליהודים ויהדות. וגנר מוצג כמי שהבחין בין גרמנים "חיוביים" לגרמנים "שליליים", באותה מידה שהבחין בין סוגים שונים של יהודים – "חיוביים" ו"שליליים". יצירתו מבטאת את תפיסתו בדבר פיוס דתי-אמנותי: הן הנצרות והן היהדות ייעלמו לטובת סדר עולמי חדש שיאחד הכול תחת חסות מגינה אחת. וגנר היה מוקף ביהודים בחייו – נוסף על קשרים אישיים וקשרי עבודה הוא הושפע מהם כהוגי דעות, ככותבי טקסטים, כמלחינים וכמבצעים. למעשה, הוא שאף להיטמעות מוחלטת ולאיחוד בין שני העמים, היהודי והגרמני. וגנר הוא חריף ובוטה, אבל גם אינדיווידואל ייחודי, הן בדעותיו והן ביצירתו האמנותית. בערוב ימיו כתב וגנר על היהודים: "אילו כתבתי עוד פעם על היהודים הייתי אומר שאין לטעון נגדם דבר, אלא שהם ניגשו אלינו, הגרמנים, בטרם עת, כאשר לא היינו מחושלים דיינו כדי להבליע יסוד זה בקרבנו". ד"ר עירד עתיר הוא מוזיקולוג, פסנתרן, מנצח, מרצה ומלחין. בספר זה מוגש לקהל הרחב מחקרו המקיף והייחודי על וגנר, אשר זיכה אותו בפרס לימודים מהמכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם.