סיפור מופלא על חיים, אהבה, אובדן ובחירה שכתבה יובל, שבעלה, הוד, או הודי כפי שהיא קוראת לו, נפל כמ"פ ביחידה הרב-ממדית בקרב בצפון רצועת עזה ב- 26 בדצמבר 2024. יובל כתבה את הסיפור של ארבע וחצי השנים מאז פגשה את הוד, לימים הודי שלה, במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק) בה שניהם למדו, דרך התפקידים שלהם כמ"פים לאחר סיום הלימודים ומיד לתוך המלחמה, ועד לנפילתו בקרב. בצורה מרגשת ונפלאה, וגם עצובה, כי ידוע מה מחכה בסופו של הסיפור, יובל חושפת בפני הקורא את הסיפור של יובלי והודי, שני קצינים צעירים, שנפגשים, מחייכים, מתרגשים, מתאהבים ומוצאים את דרכם במציאות מורכבת וכמעט בלתי אפשרית. יובל לוקחת אותנו למסע בו נראה לעיתים כאילו הוא מסופר על-ידי שניהם וממש אפשר להרגיש את החוויות שהם עוברים, לחוד וביחד. עם פרוץ המלחמה, יובל מפקדת על פלוגת הסיוע המנהלתי (פלס"ם) של גדוד 53 וממש ימים מספר אחרי תחילת התמרון מאבדת את מפקד הגדוד, סלמאן חבקה. אובדן קשה למי שהייתה במשך כשנה מ"פית תחת פיקודו ובמציאות כאוטית של תחילת המלחמה. הסיפור מובא בצורה כרונולוגית, המציאות משתנה, החברות הופכת לאירוסין ובהמשך לנישואין, עוברים דירה, מחליפים תפקידים, מפקדים ופקודים, מחליפים משימות אבל זו אותה המלחמה בעזה, תמיד מרחפת מעל חייהם. יש גם רגעים מחוץ למלחמה, טיסה לירח דבש, ממש ניתוק מהמציאות הכאוטית והסכנה האורבת כל הזמן, רגעים מופלאים במזרח. הסוף עצוב, הזוג הנפלא מופרד כאשר הוד נופל בקרב, אחרי קרבות רבים שהוביל בהם את הפלוגות שפיקד עליהן לאורך המלחמה. בפרק האחרון, חותמת יובל את הספר במכתב להודי שלה, בו היא מסבירה על הסיבות לכתיבת הספר ובסיום כותבת: "תבוא לבקר בחלומות, אוצר שלי. אוהבת אותך בכל ליבי, לעולמים. יובלי שלך, לעולמים." גילוי נאות: את יובל הכרתי כשלמדה אצלי קורס במסגרת הלימודים במלט"ק בו חקרה לעומק על פיקוד ומנהיגות לקראת התפקיד שנכנסה אליו לאחר סיום הלימודים. את הוד לא לימדתי, אבל חיוכו ופניו הטובים זכורים לי מהמסדרונות בהם חלפנו זה על פני זה בדרך לשיעורים.

ספר עוצמתי, סוחף ומרגש❤️ ספר שנכנס ללב ונשאר שם, יובל הצליחה להפוך זיכרונות לסיפור ולתת לנו להכיר קצת את הודי ואת הקשר שהיה בניהם❤️