הפוליטי בזמן הקורונה – יומן אישי שכתבה חדוה ישכר בשנים 2020 ו-2021 מתעד את התפשטות המגפה העולמית בארץ מנקודת מבט אישית-חווייתית, מלווה בניתוח ביקורתי של המהלכים האנטי-דמוקרטיים שהממשלה נקטה כאופן התמודדות עם משבר הקורונה בין סבב בחירות אחד למשנהו. בכתיבה מהודקת ובהירה, עם קורטוב של אירוניה עצמית, המחברת מתארת את הווי החיים שנרקם תחת צווי חירום בתנאי סגר, בידוד, מעקב אחר אזרחים, הגבלת תנועה ומשבר כלכלי; את ביטויי הסולידריות שחיברו א.נשים בארץ ובעולם באמצעות המדיה הדיגיטלית, ואת ניצני תנועת המחאה נגד ההפיכה המשטרית. ב-15 ביוני 2021, היום שבו בוטלה החובה לעטות מסכות הגנה בחללים סגורים, נמנו בארץ כשלושים חולים במצב קשה ולמעלה מחמישה מיליון מחוסנים בשתי המנות. בסיכום כולל, כ-840 אלף א.נשים נדבקו בנגיף מאז פרוץ המגפה עד בלימתה, וכ-6,430 א.נשים נפטרו. יומיים קודם לכן, ב-13 ביוני, הושבעה "ממשלת השינוי" ובכך סיים היומן של חדוה ישכר את תפקידו. "[…] בראייה לאחור זכורה לי תקופת המגפה לפעמים כסיוט שהזמן ריכך, ולפעמים כבועה שבה שמחתי להתנתק לשעה קלה מהעולם הממשי. היום אני רואה את זמן הקורונה כמרובה אותות מטרידים, מבשרי ההפיכה המשטרית שמחולליה כמו חיכו להזדמנות הזאת. משבר המגפה שימש לממשלה מצע לניסוי חברתי ותודעתי, כהכנה לקראת משטר סמכותני ואולי אף דיקטטורי". חדוה ישכר עוסקת בכתיבתה בתיעוד פרקים בהיסטוריה הלא רשמית של המדינה, תוך התמקדות בשוליים הפוליטיים והחברתיים, לצד עניין מיוחד באקטיביזם הפמיניסטי. ספריה "אחיות לשלום – קולות בשמאל הפמיניסטי" (2003) ו"לעומתיות – רישומים מתרבות הנגד של השמאל הפמיניסטי בישראל" (2009), ראו אור בהוצאת רסלינג. ספרה "צומת יולי 1985 – הרהור פמיניסטי בעקבות תכנית החירום לייצוב המשק" (2016), ראה אור בהוצאת פרדס.