סוף שנות השמונים של המאה הקודמת. ליאורה ונינה, שתי נערות מצודדות נפגשות בבית הספר. ליאורה, המכונה ליל, מגיעה ממשפחה נורמטיבית. נינה באה ממשפחה, אם אפשר לקרוא לה כך, מפורקת ומעוותת. ליל, המספרת את הסיפור במבט לאחור, חשה שנינה היא נשמתה התאומה. הן מרבות לבלות יחד, שומעות מוזיקה, צופות בסרטים ומשוחחות שעות ארוכות. אבל די מהר ליל נחשפת לצד האפל והאלים בחייה של נינה. בשלב מסוים הן מחליטות לנסוע לגרמניה, גם, וכנראה בעיקר, כדי למלט את נינה ממשפחתה בארץ. ואולם מה שהיה אמור להיות מסע שיקום, הופך, במהירות מסחררת, לשקיעה בתהומות של יחסי תלות קשים, של מיניות אלימה ושל סמים. נינה מתדרדרת לתהומות וליל מנסה להציל אותה, אך היא נדרשת לתעצומות נפש שלא ברור אם הן עומדות לרשותה. ומנגד לא ברור עד כמה נינה רוצה באמת להינצל. במהלך המסע העוצמתי הזה העניינים מסתבכים כאשר ליל מגלה על עצמה דברים שלא שיערה שהם קיימים. הרואין הוא סיפור התבגרות במרחב מוטרף, הזוכה כאן, לראשונה, לתיאור מוחשי. דמותה של ליל מבוססת, מכמה בחינות, על דמותה של אליענה אלמוג. הסיפור שליל מספרת, שקשה להינתק ממנו, יונק מניסיונה של הסופרת כמטפלת בנערות ובנשים הסובלות מפוסט־טראומה מורכבת בעקבות פגיעות והתעללויות מיניות. יגאל שוורץ