תָּמָר מִתְגַּעְגַּעַת לַקִּבּוּץ שֶׁלָּהּ וּמִתְקַשָּׁה לְהִסְתַּגֵּל לַחַיִּים הַחֲדָשִׁים הַרְחֵק מֵהַבַּיִת. שָׁנִי מְנַסָּה שׁוּב וָשׁוּב לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, אֲבָל תָּמָר מְרֻחֶקֶת וּמְהֻסֶּסֶת. וְרַק בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל גִּלּוּי לֵב הִיא מוּכָנָה לְשַׁתֵּף בִּמְעַט מִכָּל מָה שֶׁעָבַר עָלֶיהָ, וּלְסַפֵּר שֶׁהַכַּלְבָּה הָאֲהוּבָה שֶׁלָּהּ, בּוֹנְזַאי, נֶעֶלְמָה בְּיוֹם הַפִּנּוּי. יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ נְחוּשִׁים לְהַחְזִיר לְתָמָר אֶת תְּחוּשַׁת הַבַּיִת שֶׁאָבְדָה לָהּ, וְאוּלַי גַּם אֶת בּוֹנְזַאי, אֲבָל הַמְּשִׂימָה שֶׁהֵם לָקְחוּ עַל עַצְמָם הוֹלֶכֶת וּמִסְתַּבֶּכֶת. הַאִם גַּם הַפַּעַם, כְּשֶׁהָרֹעַ מְאַיֵּם לְנַצֵּחַ, הֵם לֹא יְוַתְּרוּ עַל הַתִּקְוָה? פְּרוֹיֵקְט יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ שֶׁל יָאיָא (הַדָּג נָחָשׁ) וְרַן כֹּהֵן אַהֲרוֹנוֹב, תּוֹפָעָה יִחוּדִית בַּתַּרְבּוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית לִילָדִים, חוֹגֵג הַשָּׁנָה עָשׂוֹר. הַסְּפָרִים בַּסִּדְרָה נִמְכְּרוּ בְּעֶשְׂרוֹת אַלְפֵי עֳתָקִים וְנִבְחֲרוּ לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ; הַהַצָּגָה, הָאַלְבּוֹמִים וְהַמּוֹפָע עִם מֵיטַב הַמּוּזִיקָאִים בָּאָרֶץ זָכוּ לִשְׁבָחִים; וְסִדְרַת הַטֵּלֵוִיזְיָה זָכְתָה בִּפְרָסֵי הָאָקָדֶמְיָה לְטֵלֵוִיזְיָה וּלְמִילְיוֹנֵי צְפִיּוֹת בְּיוּטְיוּבּ. עֲקֵבוֹת שֶׁל תִּקְוָה, הַסֵּפֶר הַשְּׁבִיעִי בַּסִּדְרָה, מְלֻוֶּה גַּם הוּא בְּאִיּוּרָיו הָרְגִישִׁים שֶׁל יָנִיב שִׁמְעוֹנִי, מִבְּכִירֵי הַמְּאַיְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל.