"...הרגיש כי הוא רוצה לגדול למענה ושתגדל היא לכבודו. שתפתיע אותו. שתגיד דברים שלא ידע. זכר שהקריאה לו שפינוזה וכך רצה שתדבר. על האדם. על הברואים. על הקיום. רצה שתסביר לו את דרך הדברים. שתיקח אותו הלאה למקומות שלא הכיר. רצה שתאיר לו תאים חשוכים. שתוכל לכופף את ידו. להשפיל. רצה שתסמם את חושיו במגעה. שתעיר אותו וזקפה לו והוא בפיה. רצה להתעורר והיא עליו רוכבת כסנאי הנס משרפה. רצה שתבוא ללא תחתונים ותניח ידו בערוותה באמצע היום וכולם רואים. רצה שיתעוור מקנאה כי הביטה באחר. רצה שיעלה אל ביתה ואיברו מתעורר ואינו יודע מה יעלה בגורלו, והוא כולו חרד, גווע אל מגעה, מתחנן.." סיפור אהבתם של הגיבור ושל לולו, אשת הרנסנס הצעירה והיפהפייה, הוא סיפור אהבה עדין בין גבר מפוכח במיטב שנותיו, ובין צעירה שהחיים טרם צילקו אותה. סיפור אינטימי וארוטי, מלא ערגה, בדידות וכמיהה. גיל ססובר כותב על גבריות כפי שאף יוצר ישראלי לא כתב לפניו, בעדינות ובחספוס; ברוחב יריעה ולב. זהו קול גברי ייחודי, היודע את דרך הסירה בלב ים ודרך הגבר בעלמה, ומספר הן את האמת והן את הבדיה על עוצמתם ושבריריותם של החיים ושל האהבה. תמר ביאליק גיל ססובר שחי ביפו, הוא סופר, מזכיר איגוד הדייגים בישראל ובעל טור האגרוף ב'הארץ'. לולו הוא ספרו התשיעי.