"בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁפִּילוֹן הָלַךְ לִישֹׁן, הוּא שָׁמַע אֶת אִמָּא בּוֹכָה וְאֶת הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לוֹחֲשִׁים.הוּא נִסָּה לְהַאֲזִין לַשִּׂיחָה. אוּף, אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ, חָשַׁב, מָה קוֹרֶה לְאִמָּא? אֲנִי לֹא אוֹהֵב שֶׁהִיא בּוֹכָה. מָה זֶה טִפּוּלִים? נִתּוּחַ? סַרְטָן מְסֻכָּן? אֲנִי לֹא מֵבִין עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים...הוּא הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ סְעָרָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ. פִּילוֹן הִכִּיר אֶת הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת, כָּכָה הוּא מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהוּא נִכְנַס לַנָּהָר. כָּכָה הוּא מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהוּא מְפַחֵד."בני היה בן שלוש וחצי כשגילו אצלי סרטן שד. עד אז, עבורו, כמו עבור רוב הילדים, סרטן היה רק חיה בים.הספר סרטן יש (לא) רק בים נולד בשעת הסיפור האינטימית לפני השינה, מתוך הצורך ליצור שיח על המחלה. הילדים הצעירים קולטים ומבינים, בדרכם, את מה שקורה סביבם, לכן חשוב כל כך לשוחח איתם בגובה העיניים, לאפשר להם לשאול שאלות ולהרגיע את חששותיהם ככל האפשר.אימא פילה ופילון הקטן ליוו אותנו בחודשים הארוכים של ההתמודדות עם מחלת הסרטן וההחלמה ממנה. הם עזרו לנו לקרוא למחלה בשמה, לשתף ברגשות שלנו ולגלות ביחד דרכים לעבור את התקופה הקשה הזו.סינטיה קנטורוביץ, דרמה־תרפיסטית ואם חד־הורית. מתמחה בטיפולים קצרי מועד בילדים הנמצאים במצב משברי, וכותבת סיפורים מרפאים במסגרת עבודתה הטיפולית.