"העולם שלי בנוי בועות-בועות, מחוברות זו לזו בחוטים דקיקים, וקו-החיים הוא הכבל הראשי שאליו מחוברים צבירי בועות. יש מקרים שהקשר כה רופף, ובועה נפרדת, פורחת באוויר באלפי ניצוצות ונעלמת, או לעתים מתפוצצת בקול ענות חלושה, ואיש לא זוכר שהיתה קיימת. קו-החיים מתפתל והולך ויוצר הסתעפויות, מהן משתרגים ענפים נוספים, ובועות תלויות עליהם. כל בועה מכילה עולם ומלואו, וכך בנויים חיי."גיבורת "עונות" נעה במעגלי הזמן, הסביבה, הטבע והעולם לא ברצף של התחלה-אמצע-סוף, אלא במעברים מן הפנים אל החוץ, מן העולם הנברא בדמיונה אל ההתרחשויות במציאות, מן ההווה אל העבר, מן המודע אל התת-מודע, ומתעכבת בנקודות ציון מגוונות – איש, משפחה, חברה, יקום; בכל נקודת ציון כזו נבחנים קשריה בעולם תוך כדי ניסיון לטוות את חיי היום-יום בבית, בטיפוח הגינה, בנסיעה בדרכים ובהיאחזות בכאן ועכשיו – דרך, כפר, אדמה. עונות השנה בטבע ותהפוכותיהן משתקפות גם בהוויית חייה של גיבורת הספר, כשם שבטבע נעות ההתרחשויות במעגלים של קמילה, פריון, צמיחה ופריחה, כך נבחנים חיי הגיבורה במצבים של ריקות, יצירתיות ומלאות. קולה של הגיבורה הוא קול האדם המנסה לפענח את סביבותיו, קול האמן היוצר בסביבה שאינה מתפנה להבין את רגישויותיו, קול האשה המבקשת לעצמה חירות בתוך סביבה של מחויבויות, קולה של בת הארץ הזאת, הקשורה בכל נימיה לאדמה, לחי ולצומח בה ולשפה העברית – מולדתה הלשונית.עליזה גלקין-סמית – אמנית יוצרת בציור ובפיסול, עוסקת בתרפיה באמנות.