הכיוונים הרבים שבהם הלכו פרשניו וממשיכיו של ניטשה הם עדות לפוריותה של מחשבתו ולקסם כתיבתו, וכן ירבו. אך גם כיוונו שלו ראוי להיבחן בפני עצמו, ולעניות דעתי, הוא לא נבחן מעולם. ספר קצר זה אינו מעמיד למבחן הביקורת את הפילוסופיה הניטשיאנית, אלא רק מתיימר להיות זה החושפה ומבארה. לא היה עוד פילוסוף שהגותו סולפה כמו זו של ניטשה – האם לא הגיע הזמן לתקן את המעוות?