גיליון 58 של "תיאוריה וביקורת" לוקח אתכם למסע מרתק בעקבות דוקומנטה חמש־עשרה, תערוכה ששינתה את פני האמנות במאה ה-21. בניהול קולקטיב אמנים מאינדונזיה, התערוכה הזמינה קולקטיבים מכל העולם, בדגש על הדרום הגלובלי, ליצור בקאסל מעבר לגבולות המסורתיים של אמנות ותצוגה. אך מה שהתחיל כהבטחה לאמנות ללא גבולות, הפך לשערורייה כשעלו טענות לאנטישמיות שהדהימו את עולם האמנות הבינלאומי. הגיליון מציע זוויות מבט שונות על האירועים, ומזמין אתכם לצלול לעומק הדיון על גבולות האמנות, האחריות התרבותית וההשפעה הגלובלית. זהו קריאה חובה לחובבי אמנות, חוקרים וכל מי שמבקש להבין את הכוחות המעצבים את השיח האמנותי העכשווי. הצטרפו לשיח המשתנה, ובחנו מה הופך תערוכה לאירוע בלתי נשכח.

בדיוק שנה לאחר נעילתה של התערוכה בספטמבר 2022, חלק הארי של הגיליון מוקדש לדוקומנטה חמש־עשרה. בשני העשורים האחרונים פועלת תערוכת הדוקומנטה כמוקד של עיון והתנסות בגיבושה של תמונת עולם עבור המאה העשרים ואחת. דוקומנטה חמש־עשרה הובילה את המהלכים הללו אל הקצה. הניהול האמנותי שלה הופקד בידיו של קולקטיב אמנים מאינדונזיה שהחליט לפרוע את סדרי התערוכה ולהזמין קולקטיבים של אמנות מרחבי העולם, רובם מן הדרום הגלובלי, לשהות משותפת בקאסל ולפעילות יצירתית שרק מעט ממנה הוא תצוגתי, ועוד פחות מכך הוא תצוגה של עבודות אמנות. כך נוצרה תערוכה ללא מרכז: ללא אמנים ידועים, ללא עבודות אמנות גדולות וללא ההון של הגלריות והאספנים, תערוכה שבחלקים גדולים שלה נותרה בלתי מובנת מכיוון שהיא נמנעה מלתווך את פעילות הקולקטיבים לקהל המבקרים האירופי ברובו. האנדרלמוסיה התחלפה במהרה בשערורייה שליוותה את התערוכה והאפילה עליה: הטענה שהתערוכה נגועה באנטישמיות – בהתכוונותה, באופן פעולתה ובכמה עבודות שהוצגו בה ואז הוסרו ממנה. הדבר עורר טלטלה גדולה בשדה האמנות והדיה הגיעו לתקשורת הבינלאומית. התיק המיוחד העוסק בה מורכב מפרספקטיבות שונות