ההתנגשות הבלתי נמנעת אולי, בין יתום בראק, לבין יחידה 1234-5678, בת טיפוחיו של מפקדה ומקימה אבגד מרשל – תחולל שרשרת אירועים רגשיים, מדממים, מצפוניים וכיוצא במניפת הרגשות האנושית. תחילתו של יתום כהאקר המזיק למדינתו, חסר חיי חברה הולמים ו"נפל" בבית הספר – לכוד בדירה עם אביו האלמן שמכין לו סנדוויצ'ים מושקעים, ומניד בראשו הרחב שוב ושוב בדאגה לבנו – אינה דומה כלל למתרחש בסופו של הרומן הזה, המותח את הגבולות של מה שאנו מכנים "שגרה", במדינה קטנה וחזקה במזרח התיכון. אהבת המשחקים היא המאחדת והמפרידה בין יתום לאבגד מרשל, שניהם אוחזים בה כחרב פיפיות – והיא תעלה לאחד מהם מחיר יקר. האם מישהו מהם צודק? האם שניהם טועים? האם בחברה האנושית נועדנו להציל זה את זה ואחר כך להשמיד אחד את השני? ייתכן שמתקבלת לכך תשובה כלשהי מבין השורות של אהבת המשחק, ומכאן חינו ותעוקתו הקודרת, מהולה בקורטוב של הומור מקומי חד לשון…