הסיפור "איך לחיות משלושים ושישה אלף דולר בשנה" נכתב עבור ה"סאטרדיי איבנינג פוסט",פורסם באפריל 1924 וזכה להצלחה רבה. חמישה חודשים לאחר מכן,בספטמבר 1924,מכר פיצג'רלד לאותו עיתון גם את הסיפור "איך לחיות כמעט בחינם". שני הסיפורים האוטוביוגרפיים המשעשעים שקיבצנו בספר זה נולדו על רקע תחושת המחסור בכסף שחווה פיצג'רלד. הם גדושים הומור ומידה לא מבוטלת של אירוניה עצמית. פיצג'רלד,שסבל מהפרעה דו־קוטבית,חש עצמו שייך לחוג "המתעשרים החדשים" ובה בעת סלד מהם. הטון והסגנון המאפיינים את הסיפורים האלה מתאימים לעיתון,אבל מבטאים לא פחות מכך את אופי ראייתו המורכבת והעמוקה של פיצג'רלד את עצמו,ואת יכולת ההבחנה הדקה והאבחון המדויקים שלו ביחס לקבוצה החברתית שהוא מייצג ושמעצם טִבעה נדרשת לסוג כזה של אירוניה. פיצג'רלד מייצג את סיפורה האמיתי של קבוצה שאפשר להגדירה — אם כי בדוחק רב — כמעמד. מעטים הם הסופרים שהשכילו לבטא באורח מוצלח ומושחז כל כך את החידלון וההבלות של המתעשרים החדשים בחברה "הנזילה" שאנחנו חיים בה. בסגנונו המבריק מצליח פיצג'רלד להבין את פיתויי ההצלחה — "זה ממש בלתי מתקבל על הדעת שאהיה עני. אני הרי מתגורר במלון הכי טוב בניו יורק!" — ויודע היטב שרוב המתעשרים החדשים הם גברים צעירים ועדינים,מנוצלים חלקית. הוא מאבחן בצורה חדה את האבסורד הקיים בתקציבים המאפשרים לך רק "לרכוש את עיתון סוף השבוע פעם בחודש או לחתום על מינוי לירחון". ר"מ,בנימינה,ספטמבר 2018

הסיפור "איך לחיות משלושים ושישה אלף דולר בשנה" נכתב עבור ה"סאטרדיי איבנינג פוסט", פורסם באפריל 1924 וזכה להצלחה רבה. חמישה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1924, מכר פיצג'רלד לאותו עיתון גם את הסיפור "איך לחיות כמעט בחינם". שני הסיפורים האוטוביוגרפיים המשעשעים שקיבצנו בספר זה נולדו על רקע תחושת המחסור בכסף שחווה פיצג'רלד. הם גדושים הומור ומידה לא מבוטלת של אירוניה עצמית. פיצג'רלד, שסבל מהפרעה דו־קוטבית, חש עצמו שייך לחוג "המתעשרים החדשים" ובה בעת סלד מהם. הטון והסגנון המאפיינים את הסיפורים האלה מתאימים לעיתון, אבל מבטאים לא פחות מכך את אופי ראייתו המורכבת והעמוקה של פיצג'רלד את עצמו, ואת יכולת ההבחנה הדקה והאבחון המדויקים שלו ביחס לקבוצה החברתית שהוא מייצג ושמעצם טִבעה נדרשת לסוג כזה של אירוניה. פיצג'רלד מייצג את סיפורה האמיתי של קבוצה שאפשר להגדירה — אם כי בדוחק רב — כמעמד. מעטים הם הסופרים שהשכילו לבטא באורח מוצלח ומושחז כל כך את החידלון וההבלות של המתעשרים החדשים בחברה "הנזילה" שאנחנו חיים בה. בסגנונו המבריק מצליח פיצג'רלד להבין את פיתויי ההצלחה — "זה ממש בלתי מתקבל על הדעת שאהיה עני. אני הרי מתגורר במלון הכי טוב בניו יורק!" — ויודע היטב שרוב המתעשרים החדשים הם גברים צעירים ועדינים, מנוצלים חלקית. הוא מאבחן בצורה חדה את האבסורד הקיים בתקציבים המאפשרים לך רק "לרכוש את עיתון סוף השבוע פעם בחודש או לחתום על מינוי לירחון". ר"מ, בנימינה, ספטמבר 2018