"מאז הֶלֶם 7 באוקטובר 2023, והמלחמה הבלתי נגמרת שפרצה למחרת היום, צפו ועלו ובחריפות מדממת השאלות שאילו נשאלו קודם לכן ייתכן ש־7 באוקטובר 2023 לא היה אלא יום רגיל בלוח השנה. אך לא כך אירע. המדינה, המטולטלת בסערת ההפיכה המשטרית ותנועות המחאה, המשיכה לנוע קדימה כמו ספינה שרב החובל שלה מתעלם מאזהרות המכ"ם הצופה לה התרסקות — ערכית ואולי אף ממשית — אל סלעי החוף הקטלניים. אין זה מפליא שכיום, כשמושגי יסוד וערכי יסוד היטשטשו לגמרי, השקר הפך לאמת והאמת הייתה לשקר, רצוי ואולי אף חובה להפנות מבט דווקא לאחור כדי להכיר ולנסות להבין מדוע ואיך התנפצה ספינת החלומות אל סלעי המציאות." [ראובן מירן, מתוך המבוא לספר]. "אחר שנים רבות שעברו עליי בהגיונות ודמיונות על דבר ארץ אבותינו ותחיית עמנו בה, זכיתי עתה סוף סוף לראות בעיניי את מושא חלומותיי, את ארץ הפלאות ההיא, המושכת אליה רבבות לבבות מכל העמים ומכל המדינות. כשלושה חודשים עשיתי בארץ. ראיתי את חורבותיה — שארית חייה לשעבר, התבוננתי אל מצבה האומלל בהווה, אך בייחוד שמתי לב אל העתיד, ובכל אשר התהלכתי הייתה שאלה אחת נגד עיניי תמיד: מה תקוותנו פה לאחרית הימים? האם מוכשרת עוד הארץ לשוב ולחיות, ואם מוכשרים בני ישראל לשוב ולהחיותה? עתה הנה עזבתי את הארץ משאת נפשי, עזבתי בלב נשבר ורוח נכאה. דמיוני לא בן חורין הוא עוד עתה להגביה עוף כמלפנים, לא חלום נעים לי עוד הארץ ויושביה וכל מעשה שם, כי אם אמת מוחשית, המוגבלת בצורה ידועה ומורכבת מחזיונות ידועים, טובים ורעים, שאי אפשר לי להעלים עין מהם. מן האמת הזאת רוצה אני פה לגלות טפח..." [אחד העם, מתוך "אמת מארץ ישראל"].