המשמעותי האמיתי, הוא מסע אינסופי להסרת המסתורין מעל כל מה שמקובל כנעלם או כמסתורי, וחוסר הפשר המוכח שלו הוא כביכול תוצאה של כוח עליון או רגשות נעלמים. כך עם הדת, המין, האומנות וכוי. תהליך גילוי המנגנון והדינמיקה של תופעות ותהליכים הוא המסע הגדול שהאנושות עוברת, הוא אשר מכתיב את התפתחותה, ואיש הקצה הוא האיש הרואה נכוחה ללא מסתור המסתורין את האמת המוחלטת שהיא קדושת החיים כערך עליון. אנשי הקצה הם רק אפס קצהו של התהליך, שמטרתו היא להקנות לכל אדם את היכולת להכיל את כל הקורה למין האנושי כולו ברגע עכשווי נתון. ככל שהרעיון הזה נשמע מופרך, הנה יש ביכולתו של כמעט כל אדם סביר (כל אדם ויכולותיו שלו) לבלוע ולעכל את תמצית מפל המידע הסואן תמיד ולהפיק ממנו מבט־על, על הכדור כולו. בו בזמן, אוטומטית ואינסטינקטיבית, יכול כל אדם להקיש מן הידע הזה אל כל מה שהוא יודע ומבין, באורח שבו המדעים למיניהם רואים את שלל התופעות שהן מרכיבי מפל המידע. מחיבור המידע והתובנה אמור בסופו של תהליך כל אדם סביר להקיש אל הקוד המוסרי הנאות, אל הנכון ואל הלא נכון. עד שיגיעו אותם ימים, חייב להתחולל בין איש הקצה לחברה סביבו עימות מתמיד לכל אורך ורוחב החזית. ייתכנו כמובן תנודות מטוטלת והפסקות אש, שבהן כל צד אוגר כוחות כדי להיערך לסיבוב הבא, אבל העיקרון הוא מהפכה מתמשכת. מצב זה מחייב הבחנה ברורה בין תפישת עולמו של איש הקצה ובין העולם כפי שהוא מצטייר בעיני היחיד: הקו המפריד בין אנשי הקצה ובין עולם מצבי הצבירה החברתיים, כמו ״ארגון״, ״חברה״, ״ציבור״, ״המון״, ״אספסוף״ או ״מדינה״, הוא דק, לפעמים בלתי מוחשי, ובעיקר הוא נפרץ בקלות, והמעברים בין מצב צבירה אחד לאחר עשויים להתרחש כהרף עין ובהיסח הדעת. ניצוץ אקראי עשוי להפוך יחידה צבאית מאורגנת לאספסוף צמא דם. לכן היחסים בין אנשי הקצה (החיבור בינם לבינם הוא השראה עקב התקדמות התקשורת העכשווית ושיווק דעות ומוצרים חברתיים מעבר לגבולות גיאוגרפיים או אתניים)

המשמעותי האמיתי, הוא מסע אינסופי להסרת המסתורין מעל כל מה שמקובל כנעלם או כמסתורי, וחוסר הפשר המוכח שלו הוא כביכול תוצאה של כוח עליון או רגשות נעלמים. כך עם הדת, המין, האומנות וכוי. תהליך גילוי המנגנון והדינמיקה של תופעות ותהליכים הוא המסע הגדול שהאנושות עוברת, הוא אשר מכתיב את התפתחותה, ואיש הקצה הוא האיש הרואה נכוחה ללא מסתור המסתורין את האמת המוחלטת שהיא קדושת החיים כערך עליון. אנשי הקצה הם רק אפס קצהו של התהליך, שמטרתו היא להקנות לכל אדם את היכולת להכיל את כל הקורה למין האנושי כולו ברגע עכשווי נתון. ככל שהרעיון הזה נשמע מופרך, הנה יש ביכולתו של כמעט כל אדם סביר (כל אדם ויכולותיו שלו) לבלוע ולעכל את תמצית מפל המידע הסואן תמיד ולהפיק ממנו מבט־על, על הכדור כולו. בו בזמן, אוטומטית ואינסטינקטיבית, יכול כל אדם להקיש מן הידע הזה אל כל מה שהוא יודע ומבין, באורח שבו המדעים למיניהם רואים את שלל התופעות שהן מרכיבי מפל המידע. מחיבור המידע והתובנה אמור בסופו של תהליך כל אדם סביר להקיש אל הקוד המוסרי הנאות, אל הנכון ואל הלא נכון. עד שיגיעו אותם ימים, חייב להתחולל בין איש הקצה לחברה סביבו עימות מתמיד לכל אורך ורוחב החזית. ייתכנו כמובן תנודות מטוטלת והפסקות אש, שבהן כל צד אוגר כוחות כדי להיערך לסיבוב הבא, אבל העיקרון הוא מהפכה מתמשכת. מצב זה מחייב הבחנה ברורה בין תפישת עולמו של איש הקצה ובין העולם כפי שהוא מצטייר בעיני היחיד: הקו המפריד בין אנשי הקצה ובין עולם מצבי הצבירה החברתיים, כמו ״ארגון״, ״חברה״, ״ציבור״, ״המון״, ״אספסוף״ או ״מדינה״, הוא דק, לפעמים בלתי מוחשי, ובעיקר הוא נפרץ בקלות, והמעברים בין מצב צבירה אחד לאחר עשויים להתרחש כהרף עין ובהיסח הדעת. ניצוץ אקראי עשוי להפוך יחידה צבאית מאורגנת לאספסוף צמא דם. לכן היחסים בין אנשי הקצה (החיבור בינם לבינם הוא השראה עקב התקדמות התקשורת העכשווית ושיווק דעות ומוצרים חברתיים מעבר לגבולות גיאוגרפיים או אתניים)