אני רותם, רותם כרמי, בשנות ה-40 לחיי, אמא לשירה, יובל וגלעד ואישה לזוהר.לפני תשע שנים, פתאום באמצע החיים אובחן זוהר – האיש שאיתי, אב ילדיי – כחולה במחלת ה-ALS, מחלת ניוון שרירים קשה ואכזרית.ההלם, איך לא, היה קשה וטלטל, אבל מתברר ולא כקלישאה שהחיים חזקים מהכל, ולצד אובדנים מורכבים ובלתי נתפשים, יש גם התחלות חדשות, שמחות ושביבי תקווה.כיום זוהר בשלב מתקדם ביותר של המחלה: מונשם, מוזן וללא יכולת להזיז איבר מגופו.בתוך ההתמודדות וכחלק ממנה, מצאתי את עצמי כותבת ומוחקת, משתפת, מבטאת כאב, יאוש וגם רגעים של אופטימיות.מבלי משים, הכתיבה הפכה להיות לי למזור.תשע שנים של התמודדות מורכבת הביאו אותי להבנה כי למרות האסון שפקד את חיי, אני בוחרת בכל יום מחדש לגדל את ילדיי בתוך בית שמח, מלא אהבה וצחוק, למרות ולצד הכאב המלווה אותם. אני בוחרת להישאר עם זוהר ולראות בו בן זוגי. אני בוחרת בכל יום, למרות העצב הרב, לנסות ולראות את הטוב. אני בוחרת לחיות.