מפתיע עד כמה מרתקים סיפוריו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ולמרות השפה הלכאורה מיושנת בה נכתבו והסביבה היהודית - מזרח אירופאית הארכאית, בה הם מתרחשים, הם משאירים בקורא חותם והרהורים הנמשכים הרבה לאחר תום הקריאה. בעצם, הסיפורים הם אוניברסליים ועל-זמניים בעיסוקם במאבק בין האדם לגורלו, בין השאיפה לחופש לבין המוסכמות החברתיות ובין האדם הבודד בסביבתו. אין הסיפורים עוסקים ביהודים בלבד ואינם מיועדים רק לקהל קוראים יהודי. אהבה וקנאה, יופי ואלימות, תשוקה ורצח, רוחניות וארציות וחוסר המפלט הטראגי מן הגורל מתוארים אצל ברדיצ'בסקי בצורה ישירה וסוחפת, חוצה גבולות ועומדת לחלוטין במבחן הזמן.