גבעול, ספר מאת נגה אלבלך. אני יושבת פה בשקט אבל רק למראית עין. בתוכי אצורה אנרגיה אדירה לא־כלום המאיים להתפרץ. אישה בת חמישים קמה יום אחד ועולה על אוטובוס לכפר. בבית הקטן ששכרה היא יושבת ובוהה, מבשלת ארוחת לא־צהריים, גם לא־ערב, מחטטת במגירות, קוראת מכתבים לא לה, מנמנמת, מאכילה ציפורים ושוב בוהה. היא נזכרת בפרשת אהבה, שהייתה או לא הייתה, מנסה להתיידד עם השקט, נסחפת במחשבות בחקר הכלום. בבית השכנה מתרחשים דברים, בראשה מסתחררים הסיפורים.