קריסטינה כרמי גדלה בעיירה אוברטין שבפולין שלפני מלחמת העולם השנייה, במשפחה אוהבת ובילדות שהייתה מלאה בחברים, בזיכרונות ובחיים משותפים לצד פולנים ואוקראינים. אלא שהמלחמה קטעה באחת את ילדותה המאושרת ושינתה את חייה לעד. בהיותה ילדה נאלצה קריסטינה לעבור עם משפחתה לגטו קולומיאה, שם הייתה עדה לרעב, למוות ולזוועות שנחרתו בזיכרונה. במהלך המלחמה איבדה את הוריה ואת שתי אחיותיה, שנרצחו, ונותרה לבדה בעולם. ללא משפחה שתגן עליה, נאלצה הילדה הצעירה להיאבק על חייה, להתמודד עם רעב, צמא ופחד מתמיד, להסתתר ולמצוא שוב ושוב את הדרך לשרוד. כנגד כל הסיכויים, קריסטינה שרדה. בספרה האוטוביוגרפי היא משחזרת בזיכרון יוצא דופן את חיי משפחתה והקהילה היהודית באוברטין, את שנות המלחמה ואת מסע ההישרדות האישי שלה. לצד סיפורה האישי, הספר מהווה גם מסמך היסטורי נדיר: הוא כולל יותר ממאה תצלומים שצילם אביה, שהיה צלם מקצועי, ואשר נשלחו לבני המשפחה בארץ ישראל לפני המלחמה וכך ניצלו. זהו סיפור מטלטל על ילדות שנגדעה, אובדן בלתי נתפס והישרדות מול הרוע – אך גם סיפור על תקווה, אמונה וכוחה של ילדה אחת להמשיך לחיות כאשר כמעט כל עולמה נלקח ממנה. עדות אישית יוצאת דופן וסיפור הישרדות מעורר השראה, השומר לא רק את זיכרונה של משפחה אחת, אלא גם את זכרה של קהילה יהודית ועולם שאבד.