בעולם שאחרי החורבן, כשישראל משתקמת מהריסותיה, החיים ממשיכים להפתיע ביופיים. "הדוב" מאת אסף שור לוקח אותנו למסע בין הריסות, שם מתפתחים מחדש קשרים אנושיים עדינים בין השורדים. בין מכּולות נטושות וסניפי דואר נשכחים, ילדים משחקים וכלבים מייללים, אך גם דוב גדול מהדס בנוף הפוסט-אפוקליפטי הזה. הספר מפגיש אותנו עם דמויות מגוונות ועובר ביניהן בשפה חיה וגמישה, מציג סיפורים של אימה וחמלה, אכזריות ואחווה. אסף שור מצליח ליצור עולם מוחשי ומרתק שמזכיר לנו את כוחה של תקווה וחוסן אנושי. מתאים לכל מי שמחפש סיפור מרגש על התחדשות ושיקום, על רקע עולם שקרס אך לא איבד את יופיו הפנימי. "הדוב" הוא לא רק סיפור על הישרדות אלא גם על רגעים של חסד במקומות הכי פחות צפויים.

זה לא היה עולם שרע לחיות בו. עובדה: גם אחרי החורבן, החיים עדיין התעקשו במלוא היופי. בתום אירוע שהביא אותה אל סף כלָיה, ישראל זרועה הרס. הרעב והסכנה טרם חלפו, אבל יש מי שעדיין מלקטים רגעים של חדווה וחסד בין מכּולות עזובות וסניפי דואר נטושים. ברחובות יש להקות של כלבים וילדים, והם משחקים הרבה. דוב גדול מהדס על קו החול והאספלט. גם חתולים יש. יחסים חדשים ועדינים נרקמים בזהירות, כמו מתוך מרחק, בין השורדים המתגוררים בינות להריסות. הדוב הוא סיפור על החיים שאחרֵי. בשפה חיה וגמישה, אסף שוּר עובר בו מדמות לדמות ומהתרחשות להתרחשות ובורא עולם מוחשי של אימה וחמלה, של אכזריות ואחווה. זהו ספרו השביעי של אסף שוּר. קדמו לו "עמרם", "מוטי" ו"סיגל" (הוצאת בבל), "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", "למה דג ציפור" ו"ארזת לבד" (הוצאת כתר).