נֶגֶב וּמִשְׁפַּחְתּוֹ מְתַכְנְנִים חֻפְשָׁה בְּבֵית מָלוֹן. הוּא תּוֹהֶה, הֵיכָן יוּכַל לִישׁוֹן. בַּמִּטָּה? בַּכִּיּוֹר? אוֹ אוּלַי בָּאָרוֹן? נֶגֶב וְהַדּוּבִּי מְחַפְּשִׂים פִּתְרוֹן. גליה ויעל, תאומות בנות 14, גרות בקיבוץ גרופית בערבה. הסיפור נולד כאשר גליה שיחקה עם בן דודה הצעיר, יואב. היא החלה לחבר חרוזים לכדי סיפור מצחיק על נגב, אחיה. יעל הצטרפה למשחק, עזרה בכתיבה והוסיפה לסיפור גם ציורים.