לפניכם 101 תרגומים חדשים של ראובן וימר לשיריו של הפייטן-המלחין-הזמר-הנגן הנערץ ז'ורז' ברסאנס (1982–1921). ברסאנס, שכונה "הטרוּבּדוּר של המאה העשרים", חיבר כ-200 שירים, שבהם הוא שר על צעירים מאוהבים ועל זקנים הנוטים למות, על זונות רחוב ועל פורצים, על האידאלים הגדולים המצעידים ללא תוחלת מיליונים אלי מותם. הוא שר על המוות, על לוויות ועל קבורות, לפעמים בהומור משעשע, לפעמים בנוסטלגיה ולפעמים ברצינות חמורת סבר, וכמובן, תמיד מתייצב בראש נושאי הדגל של התהילה לידידות, לנאמנות הבסיסית ולכנוּת של אדם כלפי זולתו, שהרי "אין כמו חברים!" ראובן וימר על תרגומיו לשירי ברסאנס: "האידאל שלי היה שהתרגום ייראה ויישמע כאילו ברסאנס כתב את שיריו בעברית, ועם זאת, להישאר צמוד ככל האפשר לתוכן המקורי ולהשאיר בשירים את הניחוח הצרפתי בלי לעקור אותם מנופם התרבותי – כל זאת תוך הקפדה ברסאנסית על מסגרת המשקל והמקצב, כך שיהיה אפשר לשיר אותם בטבעיות בלחן המקורי ובדרך שירתו של ברסאנס".