איריס נערה ישראלית בודדה וחסרת כל מתגלגלת עם בתה הקטנה לניו-יורק המנוכרת. בלית ברירה, היא מתחילה לעבוד ב"היכל האהבה," בית עינוגים יוקרתי לגברים המשתייכים לעשירון העליון. על אף תזרים המזומנים השופע, שמאפשר לה לחיות בנוחיות ולשכור דירה ושמרטפית, חייה מסתבכים: אחד מלקוחותיה הקבועים שאתו קשרה יחסי אמון וחיבה, נרצח כמה שעות אחרי שבילה אתה בחדרה. הרצח פותח סחרחורת של אירועים שרודפים זה את זה בקצב מטלטל. איריס חווה על בשרה את אכזריותה הבלתי מתפשרת של המאפיה, וגם את החמלה והטוב האנושי. בתוך כך מתגלים פניה הרבים והצבעוניים של ההוויה הניו-יורקית התת קרקעית.בשפה עשירה ובכושר תיאורי נדיר, מצליחה רותי פרוינד לרתק את קוראיה עד לעמוד האחרון כשהיא חושפת את עולמה של אישה שמוכנה לעשות הכול כדי להשיג את אושרה, ולוחמת על חייה וחיי ילדתה נגד כל הסיכויים.הכול החל בשיחת טלפון שקיבלתי במארס 2012. אישה בעלת קול צעיר מאוד (בתחילה חשבתי שזו ילדה) שאלה אם אוכל לערוך ספר שלה. אני מקבל כשלוש שיחות כאלה בחודש והתשובה תמיד זהה: "שלח/י את כתב היד ואראה אם יש טעם להשקיע בו". כתב היד הגיע בערב פסח, כמה שעות לפני שיצאתי להפלגת נופש בים הבלטי. ערב אחד, בין טאלין לסט. פטרבורג, התחלתי לקרוא. לא ישנתי באותו הלילה. ספרה של רותי היה אחד מאותם כתבי יד נדירים שהייתי מוכן לערוך גם אם לא אקבל על כך תשלום. התאהבתי בדמותה של איריס, גיבורת הספר, בהוויה הפנימית שלה, בתיאורי הסביבה שבה היא חיה ובדרך הכתיבה של רותי, שהופכת את היומיום לפיוט. במעט הדקות שבהן פעל האינטרנט באנייה, כתבתי לה מלים נלהבות. היא הייתה מופתעת מתגובתי לא פחות משהופתעתי אני למקרא ספרה. מן ההפתעה הזאת – שנינו לא נגמלנו. רותי כותבת בימים אלו את ספרה השני, ובכל פעם שהיא שולחת לי פרק אני נסחף אל תוכו כמו בפעם הראשונה שבה קראתי את 'חשופית'. רותי, מצידה, מופתעת מחדש בכל פעם שאני אומר לה שהיא סופרת, ואפילו סופרת טובה...אמנון ז'קונט