"המועקה הרי נמצאת אצל האדם האחר. אני אפילו לא צריכה להגיד. אני לא באה אף פעם ואומרת למישהו אחר, "אתה כזה וכזה". אני אומרת, "אני כזאת וכזאת", ומה שאני הוא איזושהי מראה שמשקפת לאנשים אחרים משהו על עצמם גם, על השונות שלהם, על האחרוּת שלהם. לפעמים אנשים לא רוצים להסתכל במראה, אז אני לא צריכה לעשות שום דבר. עצם הקיום שלי כמישהי בעלת זהויות ייחודיות שאינן תואמות לנורמה החברתית מייצג משהו שלפעמים אנשים אומרים: "עזבי אותי, אין לי כוח להסתכל על זה, על תוכי, על איפה אני, לא שייך-כן שייך, לא רוצה להסתכל על זה." הרי מה זה סטריאוטיפים ודעות קדומות ואחר כך אלימות כלפי השונה? זה "אל תראי לנו את הצדדים שיש לנו בתוכנו ואז אנחנו נחיה בשקט ובשלווה".במוקד ספר זה עומדות ארבע דמויות: שתי נשים ושני גברים החווים בחיי היומיום 'יחס מפלה חמקמק' – תופעה חברתית עולמית וישראלית נרחבת, שעדיין לא נדונה בשיח הישראלי, הציבורי והאקדמי. החמקמקות של יחס מפלה מעידה על היותו קשה לזיהוי וקשה לתפיסה משום שהוא עובר מאדם אחד לזולתו דרך רגעים שגרתיים, קצרים ומהירים, באופן שנראה לא מכוון ולא מודע על ידי האדם המפלה.מטרת ספר זה היא לקדם את המודעות לקיומן של צורות שונות של יחס מפלה חמקמק בין אדם לזולתו בחברה הישראלית, ולהבנתן.הספר מיועד בראש ובראשונה לכל מי שמחנכים לשוויון ערך האדם: הורים, גננות, מורות ומורים ארגוני החינוך הפורמליים והבלתי-פורמליים, ופעילים בארגונים. נראה שדווקא מי שמחנכים לשוויון ערך האדם, שפועלים למימושו בחיי היומיום ושנאבקים באפליה בחברה, צריכים להכיר מקרוב את צורותיו החמקמקות של היחס המפלה.ההבנה וההכרה בצורות אלה עשויות לזמן את המודעות העצמית לתפיסות ולדעות הקדומות שֶׁחֻבְרַתְנוּ אליהן מינקות, ושאולי חבויות גם מאיתנו. המודעות פנימה לדעות הקדומות החבויות בתוכנו, והמודעות החוצה לצורות שונות של יחס מפלה חמקמק - עשויות ללטש את יכולתנו לזהותן בתוכנו ובסביבתנו, ולעורר חשיבה על דרכי תגובה ופעולה כוללניות למיגור התנהגויות מפלות - גלויות וסמויות, בבית, בארגוני החינוך ובמרחב הציבורי.