"כיבוי אורות" מאת משה אורן לוקח אותנו למסע בזמן אל הלילות המיוחדים בבית הילדים בקיבוץ. בספר זה, נחשף הקורא לעולמם של ארבעה ילדים הנמצאים לבדם בחושך, ללא הורים או מבוגרים, ומתמודדים עם פחדים וחלומות. דרך עיניו של ילד שגדל בלינה המשותפת, אורן מציג סיפור מלא ברגש, הומור ונוסטלגיה. הגרסה החדשה והמעודכנת כוללת איורי צבע מרגשים של מושיק לין, המוסיפים נופך חזותי לחוויות הילדות בקיבוץ. מיועד לכל מי שמעוניין להכיר את חיי הקיבוץ של פעם, או להיזכר בתקופה היסטורית וחינוכית ייחודית זו בעיניו של ילד. הספר מתאים לכל מי שמחפש סיפור נוגע ללב, מצחיק ומעורר מחשבה על ילדות והתבגרות במקום בלתי שגרתי.

"המטפלת אומרת לילה טוב ומכבה את האור.אחר כך גם היא הולכת ואנחנו לבד בחושך,ארבעה ילדים. בלי הורים. בלי מבוגרים.רק אנחנו והלילה שלפנינו.עם הפחדים הקטנים והגדולים.עם החלומות הטובים והרעים.וכל לילה הוא סיפור חדש לחלוטין"... "כיבוי אורות" , ספרו של משה אורן, הופיע בספריית פועלים בשנת 1981 (עם רישומיו של ארנון אבני), והיה הראשון לתאר, בשפה פשוטה וזורמת, בעין מעט משועשעת, את רשמיו של הלילה בבית הילדים בקיבוץ (או הלינה המשותפת, בשפתם של אנשי המקצוע). ניסיון חינוכי חדשני, יוצא דופן, שנשכח והפך להיסטוריה רחוקה.אורן, בן קיבוץ בעמק יזרעאל, גדל בהוויה ובאווירה הזו, וספרו הוא מבט מבפנים, מתוך החדר, ומנקודת מבטו של מי שהיה שם. של הילד עצמו.בגירסה החדשה והמעודכנת של הספר (אנפה ספרים, 2024), מצטרפים לרישומיו המשעשעים של ארנון אבני (נירים) איורי הצבע המרגשים של מושיק לין (נצר סירני).