"מספר אישי 7.10.23" מאת אלקנה כהן הוא מסמך מרתק המתאר את חוויותיו האישיות של לוחם ביחידה מובחרת במהלך אחד מהמאבקים הקשים ביותר שידעה ישראל. כהן משתף את קוראיו בחוויותיו המורכבות מהקרבות בעזה - החל מכיבוש בית הספר בבית חאנון ועד לחשיפת מודיעין בג'באליה. הספר מציג את המציאות של מלחמת קיום דרך עיניו של חייל: האבק והזיעה,האחווה והגעגוע,והמפגש היומיומי עם המוות. הכתיבה בגוף ראשון מעניקה הצצה נדירה לאחורי הקלעים של הקרבות והקשרים הבלתי ניתנים להפרדה בין לוחמים. זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין בתולדות המלחמות של ישראל או מחפש הבנה עמוקה יותר על מהות הלחימה והחיים עצמם. מתאים במיוחד לחובבי ספרות עיון,היסטוריה צבאית ולכל מי שרוצה להבין את האתגרים שמולם ניצבים הלוחמים בשדה הקרב.

"בעוד דקה יפוצצו את כל שכונת שייח' זאיד. המח"ט אומר בקשר כמה מילים לזכר הנופלים. כל הבניין שלנו רועד, כאילו מישהו מנער אותו. תוך דקות השמיים נצבעים באפר ואבק. ריח של פיח מחליף את ריח החורף. גשם עז מתחיל לרדת. אני אומר לעצמי, צריך המון גשם כדי לשטוף את הרוע שקיים פה. לא בטוח שיש מספיק גשם בעולם כדי לנקות את האדמה הזו" בבוקר ה־7 באוקטובר התעורר אלקנה כהן בבית של קרובי משפחתו. כמה שעות מאוחר יותר הוא כבר עמד במסדר, ערוך ליציאה בבסיס יחידה מובחרת, מוכן לקרב. החל בכיבוש בית הספר בבית חאנון, דרך פיצוץ פירים בבית לאהיא ועד חשיפת מודיעין מדהים בג'באליה – שלושת החודשים הבאים הבהירו לו ולחבריו מעל לכל ספק: מדובר במלחמת קיום שבה ישראל חייבת לנצח. במחברות שמצא על רצפת מרכול נטוש בעזה, החל כהן לכתוב יומן. בגילוי לב תיעד מדי יום ביומו את מראות המלחמה. בכתיבה כנה, מדויקת וקולחת, בגוף ראשון, מגיש כהן את התחושה ואת סיפורה של המלחמה מעיני הגיבורים שעושים אותה: האבק, הזיעה, האחווה, הגעגוע, והריח הנורא של המלחמה והמוות. כתיבתו של כהן אינה פוסחת על היחסים עם החברים לנשק, על המעצרים ההמוניים של המחבלים, על