אחד המאפיינים הבולטים במדינות המובילות בחינוך בעולם הוא מעמד מורים גבוה ואיתן. במדינות אלו היוקרה המקצועית של המורים ניכרת בהישגי התלמידים. ככל שמעמד המורים איתן, כך עולה מספר האנשים האיכותיים הפונים לחינוך ועולה גם היכולת לגייס את הטובים והמתאימים בחברה לעסוק בחינוך. לכן חברה איכותית תעשה כל שלאל בידה כדי לקדם את מעמד המורים במדינתה. במדינות אלו קידום החינוך מתחיל מראשי המדינה אשר רואים בקידום החינוך צורך לאומי מהותי. אולם במדינת ישראל, חרף זאת שמעמד המורה חשוב, הוא נשמט לקרן זווית וזוכה לתשומת לב רק כאשר מגיעות תוצאות המבחנים הבינלאומיים או כאשר מורם קול זעקה מטעם הורי התלמידים או ארגוני המורים. בספרה החשוב של יפה בוסקילה מתוארים תפיסות של 192 אנשי חינוך בישראל ביחס למעמד המורה. עמדותיהם מציגות עשרה גורמים המשפיעים על מעמד המורה בישראל, אשר מציבים אותו בשפל שהמדינה לא ידעה כמותו. לצד זאת המחברת מציעה פתרונות ישימים לתיקון העיוותים במערכת החינוך לטובת העלאת מעמד המורה. את האחריות הישירה על מיצובו הנמוך של מעמד המורה מטילה המחברת על ממשלות ישראל ועל משרד החינוך. למרות שנושאים כלכליים וגיאופוליטיים הם חשובים, החינוך חשוב לא פחות, ויש שיאמרו יותר, ולכן הוא חייב להיות חלק מהותי בעשייתם של ממשלות ישראל. משרד החינוך – הגוף המקצועי, האחראי הישיר על החינוך והלמידה של ילדי ישראל, ואשר אמון על ההכשרה וההוראה של המורים – כשל בתפקידיו, כך ששינוי מהותי נדרש בו מהמסד עד הטפחות. שיפור מעמד המורה הוא משימה לאומית, ולכן השקעה והשבחה של כל אחד מהגורמים המוצגים בספר זה תתרום את חלקה לשיפורו כמו פאזל המשלים את חלקי התמונה. ד"ר יפה בוסקילה היא מרצה בכירה למנהיגות חינוכית במכללת אורות ישראל במסגרת הלימודים לתואר שני; בעברה ניהלה בוסקילה שלושה בתי ספר בישראל; במרוצת השנים יצאה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת DePaul בשיקגו, אשר אותם סיימה בהצטיינות.