סבא דודו סיים את הסבריו ושחרר את המטיילים להפסקה קצרה... ואילו הוא עצמו, למרות שלא היה עדיין בגיל המחייב התערבות כירורגית בפרוסטטה, נזקק לנקביו לעיתים מזומנות. לפיכך, נפנה לאחור, התחזק בידו האחת בענף הקטלב כדי לייצב את עצמו, ובידו האחרת ערך את ההכנות הדרושות כדי לרוקן את שלפוחיתו. רעש קל משך את תשומת ליבו. וכאשר היסב את ראשו לעבר מקור הרעש, בעט בהיסח הדעת בפיסת סלע רופפת, וזו החלה צונחת מטה לתחתית המצוק. דודו לא הספיק למצוא תחליף-אחיזה לרגלו ואפילו לא לרכוס את רוכסן מכנסיו, והחל אף הוא בדרכו מטה ממרומי צוק הסלע התלול... מה שהתמיה אותו כאשר קם והתייצב שנית על רגליו הייתה כמות האבק הלבן שכיסתה אותו מכף רגל ועד אזור החזה. מאין הגיע האבק הזה? הרי סלעי המצוק מכוסים בצמחייה עבותה! דודו זכר היטב את טיולי המדבר שלו ובעיקר את מערת הקמח בהר סדום. אבק לבן בכמויות כאלה, נראה שם, במדבר, הגיוני. אבל כאן, בגליל? מה מקור האבקה המשונה הזו? הנפילה ממחסה עץ הקטלב לערוץ הנחל, היישר למרכזה של ערימת אבקה לבנה, הייתה נקודת מפנה בהשתלשלות האירועים שהובילה את סבא דודו, שהשתתף לתומו בטיול בר-מצווה של נכדו, לתרום באורח משמעותי ללכידתה של כנופיית מבריחי סמים בצפון הארץ. על המחבר נבט אפרתי, בן המושבה חדרה, סיים לימוד תואר שלישי בטורונטו, כיום גמלאי של מכללה להכשרת מורים, ומתגורר עם משפחתו בנתניה. קובץ הסיפורים מאוצר הזיכרונות של הסופר, מצטיין בשפה עשירה ועסיסית, מתובלת בהומור שנון ובשאר דימויים, תוך שימוש נבון בשפע של ידע המועבר לקורא בשטף ובקלילות, ובתוך כך יוצר תנועה המשלבת הרבה פרטים להרמוניה אנושית חיה ופועמת. ספריו הקודמים: "מספרד לפלשתינה", "ההר הוליד עכבר", "מן הים ומן היקב".