הספר הקטן הזה הוא נסיעה. טיול סיפורי במרחב ובזמן באחת הערים האהובות ביותר – ברצלונה – עם מי שהיתה הסופרת הקטלאנית המרכזית ביותר במאה העשרים: מַרסֶה רוּדוּרֵדָה. גיבורי הספר הם דמויות בשר ודם, וכך גם השוק בשכונת גראסיה של פעם, בית הקולנוע העירוני, אזורים כפריים למחצה שמתהלכים בהם ילדים ועלילות, רכבות יוצאות ומגיעות, בר טיפוסי, דירות ורחובות: לפנינו עיר שרוצה לפרוח ולבלוט על אדמת אירופה. פרט קטן, אירוע שולי או סצנה אקראית המתרחשת בין אנשים בעיר, מציירים עולם ספרותי שלם. מרסה רודורדה לוכדת בפרוזה שלה את מהותה החמקמקה של ברצלונה. דבר שניתן לקלוט בדרך כלל עם רדת החשכה או בזריחה, במקביל לציוצי הציפורים הראשונות ובין חריצי הלילה והבוקר, או בין אחר הצהריים והערב – שעת חילופי המשמרות בברים: כשהאדמה שעליה יושבת ברצלונה של היום פולטת את כפריותה מפעם, והעיר מראה לך את פניה האמיתיות. את מה שנשכח, מה שנעזב ומה שהעיר רוצה לקבל בחזרה. ס צ נ ו ת מ ב ר צ ל ו נ ה עשוי סיפורים יפייפיים על עיר יפה לא פחות. זהו ספר שמבקש ממך דבר משונה, אם כי אולי לא בלתי אפשרי: קריאה בעיניים עצומות. ביוגרפיה מַרסֶה רוּדוּרֵדָה נולדה ב-1908 בשכונת סן זֶ'רוואזי דה קאסולס בברצלונה. בת יחידה לאב רואה חשבון שנהג לדקלם לה שירים ונספה בהפצצה במלחמת האזרחים. היא למדה בבית הספר עד גיל עשר ולאחר מכן נאלצה לעזור למשפחה בתפירה ובבישול, אך בשום אופן לא זנחה את הקריאה. כשמלאו לה עשרים נישאה לאחיה הקטן של אמה ונולד להם בן אחד. בשנות השלושים החלה לפרסם בעיתונים ובכתבי-עת סיפורים קצרים ועבדה במשרד המודיעין הקטלאני. בתקופה הזו היא כתבה ארבעה רומנים, אך מתוכם מצאה רק אחד ראוי לפרסום ("אלומה", 1938, זכה בפרסPremi Crexells). לאחר ניצחונו של פרנקו ב-1936 נאלצה לצאת לגלות, תחילה בטולוז ובפריז, ומשם ברחה ברגל מהכיבוש הנאצי בין מראות מקוממים, בהם שריפת אורלינס רודורדה התיישבה לבסוף בז'נבה ושם כתבה את עיקר יצירתה הספרותית – רומנים, סיפורים קצרים, מחזות ושירה. בגלות סבלה מבדידות ומקשיים רבים: לא זו בלבד שאיבדה את קטלוניה אהובתה, אלא גם כתבה בשפה שנאסרה, ולמעשה נדחקה לשימוש פרטי. בסוף שנות השבעים חזרה רודורדה לקטלוניה לאחר גלות ארוכה, אך לא לעיר מולדתה אלא לעיירה מוקפת יערות ירוקים, והתגוררה בה עד מותה. בשנת 1980קיבלה פרס לספרות בשפה הקטלאנית (Premi d'Honor de les Lletres Catalanes). ספרה האחרון ראה אור ב-1986, שלוש שנים לאחר מותה. יצירתה מתורגמת ליותר משלשוים שפות.

הספר הקטן הזה הוא נסיעה. טיול סיפורי במרחב ובזמן באחת הערים האהובות ביותר – ברצלונה – עם מי שהיתה הסופרת הקטלאנית המרכזית ביותר במאה העשרים: מַרסֶה רוּדוּרֵדָה. גיבורי הספר הם דמויות בשר ודם, וכך גם השוק בשכונת גראסיה של פעם, בית הקולנוע העירוני, אזורים כפריים למחצה שמתהלכים בהם ילדים ועלילות, רכבות יוצאות ומגיעות, בר טיפוסי, דירות ורחובות: לפנינו עיר שרוצה לפרוח ולבלוט על אדמת אירופה. פרט קטן, אירוע שולי או סצנה אקראית המתרחשת בין אנשים בעיר, מציירים עולם ספרותי שלם. מרסה רודורדה לוכדת בפרוזה שלה את מהותה החמקמקה של ברצלונה. דבר שניתן לקלוט בדרך כלל עם רדת החשכה או בזריחה, במקביל לציוצי הציפורים הראשונות ובין חריצי הלילה והבוקר, או בין אחר הצהריים והערב – שעת חילופי המשמרות בברים: כשהאדמה שעליה יושבת ברצלונה של היום פולטת את כפריותה מפעם, והעיר מראה לך את פניה האמיתיות. את מה שנשכח, מה שנעזב ומה שהעיר רוצה לקבל בחזרה. ס צ נ ו ת מ ב ר צ ל ו נ ה עשוי סיפורים יפייפיים על עיר יפה לא פחות. זהו ספר שמבקש ממך דבר משונה, אם כי אולי לא בלתי אפשרי: קריאה בעיניים עצומות. ביוגרפיה מַרסֶה רוּדוּרֵדָה נולדה ב-1908 בשכונת סן זֶ'רוואזי דה קאסולס בברצלונה. בת יחידה לאב רואה חשבון שנהג לדקלם לה שירים ונספה בהפצצה במלחמת האזרחים. היא למדה בבית הספר עד גיל עשר ולאחר מכן נאלצה לעזור למשפחה בתפירה ובבישול, אך בשום אופן לא זנחה את הקריאה. כשמלאו לה עשרים נישאה לאחיה הקטן של אמה ונולד להם בן אחד. בשנות השלושים החלה לפרסם בעיתונים ובכתבי-עת סיפורים קצרים ועבדה במשרד המודיעין הקטלאני. בתקופה הזו היא כתבה ארבעה רומנים, אך מתוכם מצאה רק אחד ראוי לפרסום ("אלומה", 1938, זכה בפרסPremi Crexells). לאחר ניצחונו של פרנקו ב-1936 נאלצה לצאת לגלות, תחילה בטולוז ובפריז, ומשם ברחה ברגל מהכיבוש הנאצי בין מראות מקוממים, בהם שריפת אורלינס רודורדה התיישבה לבסוף בז'נבה ושם כתבה את עיקר יצירתה הספרותית – רומנים, סיפורים קצרים, מחזות ושירה. בגלות סבלה מבדידות ומקשיים רבים: לא זו בלבד שאיבדה את קטלוניה אהובתה, אלא גם כתבה בשפה שנאסרה, ולמעשה נדחקה לשימוש פרטי. בסוף שנות השבעים חזרה רודורדה לקטלוניה לאחר גלות ארוכה, אך לא לעיר מולדתה אלא לעיירה מוקפת יערות ירוקים, והתגוררה בה עד מותה. בשנת 1980קיבלה פרס לספרות בשפה הקטלאנית (Premi d'Honor de les Lletres Catalanes). ספרה האחרון ראה אור ב-1986, שלוש שנים לאחר מותה. יצירתה מתורגמת ליותר משלשוים שפות.