ב"סתיו" מאת אלי סמית, אנו נכנסים לעולם מרגש שבו קשרים חוצים דורות מתמודדים עם סערות הזמן והמקום. אליזבת, אישה צעירה בת 32, מוצאת את עצמה נמשכת שוב ושוב לחבר הוותיק שלה דניאל, בן 101, כשהיא מבקרת אותו במעון סיעודי. ברקע, בריטניה נקרעת לאחר משאל הברקזיט, והעבר וההווה מתערבבים עם זיכרונות על אמנות, דמיון ואמת. הספר מעלה שאלות נוקבות על זהות אישית ומקומה בחברה, בעודו מציע הצצה לחיים של דמויות שמתמודדות עם מוסכמות חברתיות ופוליטיות בעזרת הומור ומרדנות. הקוראים ימצאו עצמם נשאבים לכתיבה המבריקה של סמית, שמצליחה לשלב משחקיות ושנינות בדיאלוגים מלאי חיים. "סתיו" הוא קריאה מהנה ומתאימה לכל מי שמתעניין בקשרים אנושיים מורכבים ובניסיון למצוא משמעות בתוך עולם משתנה.

סתיו 2016. אליזבת בת 32. דניאל, החבר הכי טוב שלה, בן 101. בריטניה שסועה אחרי משאל הברקזיט.כשאליזבת ודניאל הכירו היא היתה בת שמונה והוא כמעט בן שמונים. זה לא הפריע להם לדבר שעות על גבי שעות ולהפוך לחברים לכל החיים. עכשיו דניאל שקוע בשינה, ואליזבת נוסעת פעם בשבוע מבית אמה ונדי כדי לבקר במעון הסיעודי שבו הוא מאושפז ולקרוא באוזניו ספרים. היא נזכרת בשיחות שהיו להם בילדותה: על חיים ואמנות, דמיון ומציאות, אמת ושקר. היא נזכרת בציורים של פאולין בוטי, אמנית־פופ מרדנית ומחוננת שפעלה ומתה בשנות השישים. דניאל סיפר לה על הציורים האלה. גם דניאל, בחלומותיו, נזכר בבוטי ובאהבתו אליה. הוא נזכר גם באחותו, האנה, נערה מבריקה שלא הצליחה להימלט מגרמניה במועד כמו אחיה.בכתיבה שנונה, משחקית, מנצנצת בדיאלוגים מלאי ברק, אלי סמית משרטטת רשת של קשרי השראה, חברות ומשפחה בין דניאל, אליזבת, ושאר הדמויות בסיפור. כל אחת מהדמויות האלה מתמרדת בהתרסה ובהומור נגד מציאות חברתית ופוליטית שמנסה לדחוס אותה לתבנית של מוסכמות ודיכוי.אלי סמית, ילידת 1962, היא סופרת סקוטית מוערכת. ספרה 'סתיו' שהיה מועמד לפרס המאן בוקר הוא הראשון ב"רביעיית עונות השנה" שלה.