"על השעות השבורות" מאת ריקי כהן הוא מסע אישי ונוגע ללב אל זיכרונות ילדותה של המחברת, בצל אם חולת נפש. בכתיבה אמיצה וחשופה, כהן מתמודדת עם זיכרונות שהודחקו במשך שנים, ומעניקה לאמה קול ונוכחות שהוסתרו בעבר מתוך בושה והסתרה. הספר מצייר תמונה מורכבת של החיים לצד אם עם מחלת נפש, לצד האשפוזים והאתגרים, אך גם רגעים של יופי ואומץ בתוך מציאות קשה. כהן מגלה חמלה כלפי הוריה ומעניקה מבט מחודש ומפויס על המורכבות המשפחתית. זהו ספר שמתאים לכל מי שמחפש להבין את השפעת מחלת הנפש על המשפחה והיחסים האישיים, ולכל מי שמעריך כתיבה ספרותית אמיצה ורגישה. חוויית קריאה שמזמינה לחשוב ולהרגיש עמוקות.

בספרה על השעות השבורות ניגשת ריקי כהן בזהירות רבה אל זיכרונות ילדותה וחושפת בפני עצמה ובפנינו, טפח אחר טפח, את מה שלכל אורך חייה ביקשה להסתיר ולשכוח: את ילדותה בצל אם חולת נפש. עתה היא כותבת באומץ את סיפורה כדי להדוף את הבושה וההסתרה, לתת לאמה קול ונוכחות ולומר – כזאת היא הייתה, והיותה הוא חלק ממני. בישירות דחוסה ופוצעת היא מספרת על התפרצות המחלה של אמה, על האשפוזים, על אזלת ידו של האב המתקשה לטפל לבדו בשלושת ילדיו – אבל גם על רגעים יפים במחיצת האם ועל אומץ לבה למרוד מרידות קטנות-גדולות בתוך האקלים הפטריארכלי שבו חיה. במבטה המאוחר של ריקי כהן יש חמלה רבה כלפי האם וחייה המוחמצים וגם מחילה לאב, אשר עמו, לעת זקנתו, היא מנהלת דיאלוג קרוב ואינטימי. ריקי כהן פרסמה שני ספרי שירה – ערמה מלוכלכת בכל חדר ו מעטה דק , וערכה את האנתולוגיה לשירה ולתצלומים את לא נולדת אישה.