הספר "פרצוף צנע" מתאר עולם ילדות בשכונה בדרום תל-אביב. דרך העפר החוצה צריפים עטופים בניר-זפת משמשת זירה למשחקים ולמאבקי-כח בין שני הצ'ילבים הנצחים, מושון ושבתאי. "גאנדי" מנסה למשוך את הצ'ילבים לדברים נוספים, שיש לתת עליהם את הדעת: נחל הירקון, קן "הנוער העובד והלומד", "שבע טחנות" והר נפוליאון. אך גם "גאנדי" מבין, בסוף הסיפור, כי בדרך העפר הכל מאבד מחשיבותו, כשיש פורפרות ובנדורות על פני האדמה וטייארה יפה ודולה בשמיים. ברוך נולד להורים יוצאי סלוניקי, וגדל בשכונת צריפים בדרום תל אביב. הוא כתב לכל הגילים. ברוך פירסם בחייו 28 ספרים רובם לילדים ונוער. הצריף של משפחתו נהרס ע"י מטוס מצרי במלחמת 1948, והמשפחה עברה זמנית לגור בשכונה הנטושה "מנשייה". בגיל 15 יצא לעבוד בדפוס והיה חבר בנוער העובד, אתם יצא להכשרה צעירה בקיבוץ חצרים. אחרי שירות בחיל הקשר היה מדריך נוער עולה, מורה לעברית במבצע "ביעור הבערות". ב-1968 החל לעבוד כארכיונאי בארכיון מפא"י. כשהיה תלמיד בית-ספר שלח סיפורים וציורים ל"דבר לילדים". עבודתו בדפוס טברסקי נתנה לו הזדמנות לקרוא את ההגהות הראשונות של ספרים, חלקם ממיטב הספרות. ספרו האוטוביוגרפי "פרצוף צנע" קבל ב1994 את עיטור אנדרסן, ספריו "הפסדתי את החופש הגדול",על מלחמת העצמאות, ו"הצוללת של אמנון ושלי" על תקופת ה"צנע" ברשימת הספרים המומלצים ע"י משרד החינוך.