"צמא" מאת אמיר אור הוא יצירה פיוטית ונועזת החוקרת את עולמה הפנימי של הנשיות. בספר השירה ה-14 שלו, אור מעניק קול חזק לפרסונות נשיות ומציע מסע מרגש דרך נפתולי החיים והנפש. השירים עוסקים בערגה, תשוקה ובחיפוש אחר חיבור ואחדות, כאשר הנשמה מתרחקת ומנסה לשוב אל מקורה. כל דמות היא גלגול נוסף של הנשמה, המשקפת את מאבקה ותשוקתה לחזור הביתה. זהו מסע קיומי עמוק ומרתק המשלב בין רגש וחכמה, ומציע מבט ייחודי על התהליכים הפנימיים של הנפש האנושית. מתאים לכל מי שמחפש להתחבר לעומק רגשי ולתובנות על החיים והאהבה, "צמא" הוא ספר שלא תשכחו במהרה.

נֵעוֹרָה אִשָּׁה וִיקוּם בְּעֵינֶיהָ, לוֹחֶשֶׁת סוֹדוֹת אֲדָמָה וְשָׁמַיִם וּפָרְשָׂה בְּשָׂרָהּ בְּתוֹכִי כְּמוֹ קֶרַע, וַתְּכַס עַל כָּל רִיק כְּמוֹ שַׁעַר. כֹּה שָׁכְבָה פְּעוּרָה, צוֹפִיָּה וְסוֹפֶגֶת, וְאֹפֶל פָּנֶיהָ אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת שֶׁכֻּלָּהּ רַק צָפוֹן וְאֵין לָהּ הוֹפְכִין. נֵעוֹרָה אִשָּׁה וּתְהוֹם כָּל שִׁירֶיהָ, וּשְׂפָתֶיהָ צְמֵאוֹת כָּל צָמָא; מְעַרְבֹּלֶת סוּפָה פְּעוּרָה וְסוֹחֶפֶת, אֵלֶיהָ כָּל שַׁחַק קָרַס לְאֵין קֵץ, וּכְדִמְדּוּמִים אֶל פִּי לַיִל נִבְלְעוּ עוֹלָמוֹת בָּהּ בְּתֹהוּ הַהֵד הַגָּדוֹל. וְרַק חֹשֶךְ הָיָה עַל פִּי הַתְּהוֹם, וְרוּחַ עַל פְּנֵי הָאַיִן, וְאַיִן הָיְתָה הָאִשָּׁה, וְהָרוּחַ הָיְתָה הֵרָיוֹן. צמא, ספר השירה ה-14 של אמיר אור, מדבר ברובו מפי פרסונות נשיות וחוקר פנים שונות של הנשי. זהו משל קיומי המגולל את סיפור הנשמה; לאחר שניתקה ממקורה, מושא ערגתה, היא עושה את דרכה בחזרה אליו בגן השבילים המתפצלים של החיים. בזו אחר זו מתגלות הדמויות שבשירים כגלגולי חייה של הנשמה הצמאה, המבקשת לשוב ולהתאחד עם אהובה, באינספור דרכים של תעייה וריחוק, געגוע, תשוקה