"הוא הרגיש לגמרי מאושר. זה היה תמיד אותו הדבר: אותה פליאה שחש נוכח הקלות האבסורדית של החיים. הכל היה קל והבלותי. די היה לו להביט סביבו כדי להשתכנע. בעוני שרחש סביבו לא היה שום דבר טראגי; הוא נדמָה כאוצֵר בקרבו שפע מסתורי, מטמונים של עושר שאיש לא ראה כמותם ולא שיער את קיומם". בקהיר של שנות הארבעים מחליט הפרופסור המכובד גוֹהאר לוותר על מעמדו ורכושו ולחיות חיי קבצן חופשיים ומאושרים. יחד עם שני רעיו, משורר-הרחוב יֶגֶן והמהפכן הבטלן אֶלכּוֹרדי, הוא מבלה את ימיו בשיטוט ברחובות ההומים, ברביצה בבתי-קפה ובלעיסת חשיש; את המעט הנחוץ לו לקיומו הוא מרוויח כלבלר ומנהל-חשבונות בבית-בושת עממי. אך ברגע של טירוף מתערערת שלוות הקיום הזה, וגוהאר הופך לנרדף על-ידי החוק. קצין המשטרה נור אֶלדִין, המופקד על החקירה, הולך ומהדק סביבו את הטבעת, אך גם סדרי קיומו של נציג השלטון מתערערים במפגש עם הדלות הקיצונית, המאושרת בחלקה ולועגת לכל שררה שהיא. 'קבצנים וגאים' נחשב ליצירת המופת של הסופר המצרי-צרפתי אלבר קוֹסֶרי, שבדומה לגיבורו גוהאר בחר לחיות חיי עצלות וחירות, והתגורר רוב חייו הארוכים בחדר מלון קטן בגדה השמאלית בפאריז. הרומאנים שלו, הכתובים בצרפתית אך מתרחשים בשכונות העממיות של קהיר, הם תופעה ייחודית בספרות הצרפתית המודרנית. עם השנים זכתה כתיבתו לקהל מעריצים גדל והולך, בזכות ההומור והסגנון המיוחדים לה, החיבור שהיא עושה בין מזרח ומערב, והרוח המהפכנית השורה עליה, רוח שאינה סוערת ואינה מצליפה, אלא חותרת בחדווה תחת היסודות העמוקים של מוסכמות החברה. "אני כותב", אמר קוֹסרי, "כדי שמחר מישהו יקרא אותי ולא ילך לעבודה". זוהי יצירה ראשונה של אלבר קוֹסֶרי המתורגמת לעברית.