שיחות עם וולט ויטמן ראה אור בשנת 1895 כקונטרס הספד לוולט ויטמן (1819-1892), מִנחה השמורה למעריציו ומוקיריו של מחבר "עלי עשב" עוד טרם הייתה לו עדנה, טרם הוכר ויטמן כאבי השירה המודרנית האמריקאית. אין בספר צנוע זה יומרה לתיעוד שיטתי של דיאלוגים הנסבים על אודות נושאים ברומו של עולם, אלא הזמנה לסדרת ביקורים בביתו של ויטמן, ישיבה מנגד למשורר השָׂב השוקע לאיטו בדמדומי זקנה, צופה מחלונו באמריקה שחלם בשיריו קמה ומתהווה. "רבים מאורחיו של ויטמן נהגו להתלונן על אנוכיותו הבלתי נסבלת בעת ביקורם. מובן שהודו בכך שכל אימת שרצו יכלו לסור אל ביתו, ללחוץ את ידו ולהתיישב בסלונו, אלא ששם תמו כל הכיבודים, וזה ונעשה פשוט בלתי אפשרי להביאו לידי דיבור; לאחר מאמצי שווא אחדים, תחילה ביישניים ואחר כך פחות או יותר מתריסים, הם נאלצו לוותר על המשימה הבלתי אפשרית" (מתוך הספר). אולם ויטמן עצמו אינו הדמות הבלעדית בספר; קרל סאדאקי'צי הרטמן, מחבר השיחות, היה אמנם נער מתבטל בפני רבו בעת העלאת הדברים על הכתב, מהגר מגרמניה, יליד יפן, סטודנט דלפון, תאב אמנות ושירה, אולם בערוב ימיו הוכר כבוהמיין ואמן אמריקאי רב-תחומי (משורר, סופר, מחזאי, תסריטאי, חוקר, מבקר, צייר, צלם, אמן מיצג, שחקן, רקדן), דמות ששילבה בחידתיות אנרכיזם לצד אידיאליזם, אחיזת עיניים לצד גאונות לא מובנת; מכיל המונים ושר את שירת עצמו, בן שיח נאמן של וולט ויטמן. לספר מצורפת אחרית דבר מאת יהונתן דיין, מתרגם הספר.