שירתה של אורה פטישי צלולה, מדודה, מגובשת, אינה מתפייטת, אלא מדייקת; אינה מתרפקת, אלא ביקורתית. האהבה היא מנושאיו הבולטים של הספר, גם כאן היא שואפת לזקק ממנה את גרעינה הטהור, הקשה, העומד במבחן הזמנים. העברית שלה שורשית, מקורית, נקיה מעיוותים. שיריה רעננים, לא מעט בזכות סגולת ההומור שבו הם מצטיינים.