אוּרִִי וּמִִשְְׁפַַּחְְתּוֹ חִִכּוּ לְְכָָל יַַלְְדֵֵי הַַכִִּתָָּה הַַמֻֻּזְְמָָנִִים לַַחְְגֹֹּג אֶֶת יוֹם הַַהֻֻלֶֶּדֶֶת שֶֶׁל אוּרִִי. חִִכּוּ וְְחִִכּוּ אֲֲבָָל אַַף אֶֶחָָד לֹא הִִגִִּיעַַ. וּכְְשֶֶׁבָָּדְְקוּ שׁוּב לָָמָָּה לֹא הִִגִִּיעוּ הַַיְְּלָָדִִים, הִִסְְתַַּבְְּרָָה הַַתַַּעֲֲלוּמָָה. סְפָרֶיהָ הָאֲחֵרִים שֶׁל אָסְנַת דּוֹר: כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא נוֹסְעִים... יַעֲרִית מְחַפֶּשֶׂת הִזְדַּמְּנוּת הַפָּנָס בָּרְחוֹב שֶׁלָּנוּ הַמִּפְלֶצֶת הַמִּסְתּוֹרִית שֶׁל רוֹן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְּטַיְּלוֹת שֶׁל דָּנִי הַסּוֹד שֶׁל עֲמַלְיָה לנאבי כבר לא משעמם