רפי סיטון נמנה עם דור הולך ונעלם של אנשי מודיעין שצמחו מהשטח ולא למדו ערבית באולפנים ובקורסים למפעילים, אלא דברו את השפה בבית והיו בקיאים ברזי התרבות הערבית, מנהגיה והתנהלותה; אישים שהפכו את הידע ואת הניסיון שלהם לכלֵי עבודה מושחזים לכריית מידע בהפעלת מקורות חיים; דור של מפעילים שידע ליצור קשר אישי עם סוכניהם, לאתר את נקודות התורפה של יעדי הגיוס שלהם, להבקיע ולגייס. רפי הוא בוודאי מהטובים, מהמנוסים ומהמקצועיים בחבורה זו של מייסדים שלאורם התחנכו דורות של אנשי "יומינט", שניסו – ועדיין מנסים – להיכנס לנעליהם הגדולות וליישם את תורתם. רפי העמיד דורות של חניכים לא רק בהפעלה בשטח, אלא גם בלימודי הערבית, עולם שלם של תרבות, מנהגים, משלים ופתגמים. בדרכו הציורית המרתקת הוא שוזר בספריו תיאורי עשייה מודיעינית עשירה מיום גיוסו לצה"ל בשנת 1950, בעודו עולה חדש מסוריה ומלבנון הדובר ערבית מבית, אך מתקשה בעברית, דרך שירותו בנח"ל במשך שנה, וכלה בשירותו בחיל המודיעין ביחידה 504, היחידה שאוספת מודיעין באמצעות סוכנים ערבים, שהייתה ביתו במשך שנים רבות ובה הגיע להישגים מרשימים ביותר. לאורך שירותו ביחידה ובהמשך במוסד באו לידי ביטוי כישוריו המיוחדים כמפעיל מחונן שהשמיים אינם הגבול בעבורו. רפי סיטון לקח על עצמו משימה ייחודית: להנגיש את המעשה המודיעיני לקהל הרחב, וזאת על אף ההירתעות מחשיפה – האופיינית לכל אנשי המודיעין – בעיקר עקב הרגישות הביטחונית הטבועה בהם ושעליה התחנכו. גם לי, תא"ל במיל' גדי זהר, מפקד היחידה לשעבר, היה העיסוק בפרסום פרשות מודיעיניות קשה במשך שנים רבות, ועד היום אני ממעט בו. עם זאת אני רואה בחשיפה מבוקרת כלי להנחלת המורשת של קהילת המודיעין ושל תרומתה העצומה לביטחון ישראל ולהפצת ערכיה. רפי סיטון בורך בשפע בשתי תכונות חשובות: זיכרון עמוק לפרטי פרטים ויכולת מדהימה לספר סיפור ולרתק את קהל קוראיו ואת שומעיו. סיפוריו קולחים, עשירים וצבעוניים, ויש בהם תובנות רבות ולקחים הטובים לאנשי המודיעין, אך לא רק להם. הם מביאים את סיפורה של קהילת המודיעין ודרכה – את סיפור מאבקה של מדינת ישראל בעולמות אלה של מודיעין וביטחון. לכבוד הוא לי להיות שותף להנגשת ספרו של רפי סיטון לקהל הישראלי. תא"ל במיל' גדי זהר, לשעבר מפקד יחידה 504

רפי סיטון נמנה עם דור הולך ונעלם של אנשי מודיעין שצמחו מהשטח ולא למדו ערבית באולפנים ובקורסים למפעילים, אלא דברו את השפה בבית והיו בקיאים ברזי התרבות הערבית, מנהגיה והתנהלותה; אישים שהפכו את הידע ואת הניסיון שלהם לכלֵי עבודה מושחזים לכריית מידע בהפעלת מקורות חיים; דור של מפעילים שידע ליצור קשר אישי עם סוכניהם, לאתר את נקודות התורפה של יעדי הגיוס שלהם, להבקיע ולגייס. רפי הוא בוודאי מהטובים, מהמנוסים ומהמקצועיים בחבורה זו של מייסדים שלאורם התחנכו דורות של אנשי "יומינט", שניסו – ועדיין מנסים – להיכנס לנעליהם הגדולות וליישם את תורתם. רפי העמיד דורות של חניכים לא רק בהפעלה בשטח, אלא גם בלימודי הערבית, עולם שלם של תרבות, מנהגים, משלים ופתגמים. בדרכו הציורית המרתקת הוא שוזר בספריו תיאורי עשייה מודיעינית עשירה מיום גיוסו לצה"ל בשנת 1950, בעודו עולה חדש מסוריה ומלבנון הדובר ערבית מבית, אך מתקשה בעברית, דרך שירותו בנח"ל במשך שנה, וכלה בשירותו בחיל המודיעין ביחידה 504, היחידה שאוספת מודיעין באמצעות סוכנים ערבים, שהייתה ביתו במשך שנים רבות ובה הגיע להישגים מרשימים ביותר. לאורך שירותו ביחידה ובהמשך במוסד באו לידי ביטוי כישוריו המיוחדים כמפעיל מחונן שהשמיים אינם הגבול בעבורו. רפי סיטון לקח על עצמו משימה ייחודית: להנגיש את המעשה המודיעיני לקהל הרחב, וזאת על אף ההירתעות מחשיפה – האופיינית לכל אנשי המודיעין – בעיקר עקב הרגישות הביטחונית הטבועה בהם ושעליה התחנכו. גם לי, תא"ל במיל' גדי זהר, מפקד היחידה לשעבר, היה העיסוק בפרסום פרשות מודיעיניות קשה במשך שנים רבות, ועד היום אני ממעט בו. עם זאת אני רואה בחשיפה מבוקרת כלי להנחלת המורשת של קהילת המודיעין ושל תרומתה העצומה לביטחון ישראל ולהפצת ערכיה. רפי סיטון בורך בשפע בשתי תכונות חשובות: זיכרון עמוק לפרטי פרטים ויכולת מדהימה לספר סיפור ולרתק את קהל קוראיו ואת שומעיו. סיפוריו קולחים, עשירים וצבעוניים, ויש בהם תובנות רבות ולקחים הטובים לאנשי המודיעין, אך לא רק להם. הם מביאים את סיפורה של קהילת המודיעין ודרכה – את סיפור מאבקה של מדינת ישראל בעולמות אלה של מודיעין וביטחון. לכבוד הוא לי להיות שותף להנגשת ספרו של רפי סיטון לקהל הישראלי. תא"ל במיל' גדי זהר, לשעבר מפקד יחידה 504